למה "יהודית־דמוקרטית"

עודה בשאראת
עודה בשאראת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עודה בשאראת
עודה בשאראת

כומר הכפר חי בשלווה ושנתו היתה מתוקה מדבש, עד שילד ממזרי שאל אותו: אבונא, איפה אתה מניח את הזקן כשאתה ישן? מאז נודדת השינה מעיני אבונא. אם הניח את הזקן מתחת לשמיכה - היה לו חם, ואם מעל השמיכה - היה לו קר.

באמת, מה היה חסר לאחינו היהודים עד תחילת שנות ה–90? הרי ישראל כבשה מכאן עד הודעה חדשה והאפליה חגגה, נגד ערבים וגם נגד מזרחים, ובכל זאת העולם התפעל מהמדינה הצעירה שהשיגה הישגים חשובים. לשם מה, אחינו היהודים, היה צורך להניח את מלכודת "המדינה היהודית"? מאז היהודים רבים בינם לבין עצמם: אלה שרוצים יהודית יותר בכיוון הגזעני עם אלה המחפשים פנים ליברליות ליהדות.

גם על זה הישראלים רבים עם הפלסטינים, כאילו חסרים נושאים למחלוקת, והפלסטינים אזרחי המדינה רבים עם בעלי בריתם, היהודים הדמוקרטים. הערבים חוששים מהגדרה שתמסד אפליה, והיהודים ממורמרים על כך שאפילו מדינה יהודית אחת (כאילו לפינים יש עשר מדינות), הערבים מסרבים לקבל. וככל שהדיון מסתעף נתקעים יותר, כמו הגיבור שנלחם בבובת דבק: עוד מכה ועוד הסתבכות.

בתחילת שנות ה–90 קרו כמה דברים. האחד, שהערבים אימצו גישה ריאליסטית והחליפו את הסיסמאות הריקות בתוכניות שתאמו את מעמדם. זה התחיל בעמדה פלסטינית ברורה בעד שתי מדינות. זה הביך את הימין, שסמך על מה שנקרא "הסרבנות הערבית", שהסופר אמיל חביבי כינה אותה "חבל ההצלה" של מדיניות הכיבוש. הדבר השני היה, שהתיאוריה ולפיה החזקת השטחים היא צורך ביטחוני קרסה עם שיגור הטיל העיראקי הראשון במלחמת המפרץ. רק אז שודרגה הדרישה להכיר בזכות הקיום של מדינת ישראל לפי החלטת האו"ם לדרישה להכיר בה כמדינת הלאום היהודי.

הגדרת "היהודית דמוקרטית", אין בה פטריוטיות ואין בה שמץ של דאגה לתושביה היהודים - מי שדואג לעמו היה משקיע כל מאמץ בהפסקת הכיבוש. השירות הפטריוטי הנעלה ביותר שאפשר להעניק לעם היהודי הוא להפסיק להעסיק את בניו בדיכוי של עם אחר. אין היום עם שפוי בעולם המעסיק את בניו באיוש מנגנונים מכוערים של כיבוש. לכן הדרישה "היהודית" הזאת באה לעכב את ההכרח ההיסטורי לסיים את הכיבוש על כל צורותיו.

עם זאת, אם מדברים על הגדרת המדינה, יש לברר תחילה באיזו מדינה מדובר: האם זו המדינה בלי המשולש, כפי שמבקש אביגדור ליברמן, או מדינה מהים עד הירדן, כפי שדורש נפתלי בנט, או מדינה נקייה מערבים כפי שדורש הימין, שכבר לא כל כך סהרורי. החליטו באיזה מדינה מדובר, ותנו למחוקקים לנסח הגדרה מתאימה. לבי לבי לפרופסור רות גביזון, שמונתה לפתור את קוביית "היהודית דמוקרטית". הקובייה ההונגרית נראית לעומתה כמשחק ילדים. באמת, איך מרבעים את המעגל? השפויים מזיעים, והימין דוחף קושיות וגוזר קופונים.

הגיע הזמן לכך שהדמוקרטים היהודים והערבים יפסיקו לרקוד על פי החליל של הימין ויגדירו את המדינה שבה הם רוצים לחיות. הגיע הזמן לכך שערבים ויהודים יתוו את הבשורה לשני העמים. המשורר סמיח אל־קאסם כתב בשירו "סוף דבר": "אתם, הגברים! / אתן, הנשים! / אתם, השייחים והרבנים והקרדינלים! / אתן, האחיות ועובדות הטקסטיל! / חיכיתם הרבה, / והדוורים שנושאים את מכתביכם הנכספים / מעבר לגדרות היבשות, / לא דפקו על דלתותיכם. / אתם, הגברים! / ואתן, הנשים! / אל תחכו, עוד, אל תחכו! / הסירו בגדי השינה / וחברו לעצמכם / את המכתבים שאליהם אתם כמהים"0.

אם אין נרטיב משותף לעבר, לפחות נחבר נרטיב משותף לעתיד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ