תלמדו מסקרלט ג'והנסון

משה ארנס
משה ארנס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
משה ארנס
משה ארנס


 צֵ'ם חוּזֶ'ה צֶ'ם לוּצֶ'ה - "ככל שרע יותר, כך טוב יותר" - נהגו לומר המהפכנים ברוסיה בתקופת הצאר. ככל שהמצב רע יותר, כך גדלים הסיכויים לפרוץ מהפכה. נראה שזוהי גם גישתם של התומכים במי שקוראים לחרם על מוצרים של מפעלים ישראליים הממוקמים מעבר לקווי הפסקת האש של 1949. המפעלים הללו לא רק מספקים תעסוקה הדרושה כל כך לפלסטינים, אלא גם תורמים לכלכלה הפלסטינית ביהודה ושומרון. העברתם למקומות אחרים תנחית מכה קשה על הכלכלה הפלסטינית ותרע את המצב שם, לא תיטיב אותו. האם התומכים בחרם באמת סבורים שגרימת נזק לכלכלה הפלסטינית תשפר את המצב?



 דוגמה לגישתם ראינו במהומה שהתחוללה באחרונה סביב מפעל "סודה סטרים" וסקרלט ג'והנסון, הפרזנטורית שלו. הנה מפעל הנמצא בפארק התעשייתי במישור אדומים, ומעסיק מאות פלסטינים שעובדים כתף אל כתף עם מאות פועלים ישראלים. לפועלים הפלסטינים זוהי הזדמנות לעבוד בתנאים טובים בהרבה מאלה המוצעים להם בדרך כלל ביהודה ושומרון. שכרם לא רק מביא תועלת למשפחותיהם, אלא גם מהווה זריקת מרץ לכלכלה הפלסטינית הרעועה, פרי הניהול של הרשות הפלסטינית. מפעל "סודה סטרים" הוא השקעה ישראלית בכלכלה הפלסטינית. מי שקוראים לחרם על מוצרי המפעל הזה קוראים בעצם להימנע מהשקעות בכלכלה הפלסטינית.



 יש כמה פארקים תעשייתיים ביהודה ושומרון - הגדולים שבהם "פארק תעשיות אדומים", במישור אדומים ליד מעלה אדומים, ו"ברקן", סמוך לאריאל - עם מאות מפעלים המעסיקים כמעט 20 אלף פלסטינים, ומספר דומה של ישראלים (מפעל ידוע נוסף, לבד מ"סודה סטרים" הוא "כתר פלסטיק", בברקן). הפלסטינים שעובדים במפעלים הללו נהנים משכר הוגן, וגם הרשות הפלסטינית - שהאבטלה בשטחה מגיעה ליותר מ–20% - יוצאת נשכרת.



 בגלל המערכה שמנהלים הארגונים הפרו־פלסטיניים להחרמת המוצרים של המפעלים הישראלים בפארקים התעשייתיים הללו, החליטו כמה מהם להעביר את מפעליהם לתוך תחומי ישראל. כך העביר הבעלים השוודי של "מולטילוק", חברה מובילה בפיתוח מוצרי אבטחה, את מפעלו מברקן ליבנה, ותאגיד יוניליוור, הבעלים ההולנדי־בריטי של מאפיית "בייגל בייגל", העביר את המפעל לצפת. מי שנפגע הם הפלסטינים שעבדו שם, והכלכלה הפלסטינית. זה גם מה שיקרה אם יחליטו בעלי "סודה סטרים" להעביר את המפעל ממישור אדומים, בשל הלחץ של התומכים בהחרמת מוצריו.



 ההשקעה הישראלית במפעלים בפארקים התעשייתיים שמעבר לקווי הפסקת האש של 1949, שיש המעדיפים לכנות אותם קווי 67', היא מה שמכונה "השקעות זרות ישירות": השקעות של אזרחי חוץ המיטיבות עם הכלכלה המקומית. מדינות ברחבי העולם, בעיקר מדינות שכלכלתן מפגרת, מחפשות השקעות מעין אלו, ולזה בדיוק זקוקה הכלכלה הפלסטינית ביהודה ושומרון. השקעות אלו מספקות עבודה והכנסה לפלסטינים היום, והן יועילו מבחינה כלכלית גם בעתיד, בלא קשר לשאלה מה יהיה ממעמדו הסופי של האזור.



 אין ספק בלבי שאלה שקוראים להחרמת המוצרים של המפעלים שנבנו בעזרת השקעות אלה, אכן רוצים בטובת הפלסטינים. אבל דומה שהם חסרים השכלה כלכלית בסיסית. במקום לקרוא לחרם על "סודה סטרים", היה עליהם להריע לסקרלט ג'והנסון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ