עזוב אותך, אל תהיה בנאדם

יאיר אסולין
יאיר אסולין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יאיר אסולין
יאיר אסולין


 ככל שאני הופך בזה יותר, הדימוי המובהק שעולה לי בראש הוא של מים עומדים. ככל שאני מנסה להרגיש את הדבר הזו כמו שהוא, ככל שאני מנסה להבין את התחושה שמציפה אותי כמעט בכל פעם שאני חושב לעומק על המציאות הישראלית, אני רואה את זה מולי: מקווה קטן, דלוח, מים בצבע חום, זבובים בשרניים עם עיניים גדולות מרחפים באוויר. שום דג לא שוחה במים. שום דבר לא זז. מסביב שקט. רק זמזום הולך ומתעצם. תחושת הייאוש ממלאת את הבטן. מדי פעם יש הסחות דעת או גניבות דעת או מניפולציות שמצליחות ליצור מצג של תנועה, של אדוות קטנות. חשבת שיש תנועה, התרחשות, חשבת שמשהו קורה. שום דבר לא קורה. גם אותן אדוות, אם תתבונן בהן יותר מרגע אחד, אם תתרכז, הן יתפוגגו לנגד עיניך. אני מסתכל על התמונה של אבו מאזן, השבוע, יושב ליד אובמה, בפגישה שלהם בבית הלבן. לא היה צריך לצלם אותה, היה אפשר לשלוף מהארכיון. הכל נראה אותו דבר. גם את התוכן היה אפשר להעתיק ולהדביק. אותן מלים, אותו טון. גם מהפנים שלהם, אפשר לראות את המים העומדים של המציאות שלנו. אותו דבר כשראש הממשלה חוזר על המשפטים שלו. לא תכופפו אותו, שמעתם?


תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ