השואה מול שואות אחרות

עומרי בן יהודה
עמרי בן יהודה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
עומרי בן יהודה
עמרי בן יהודה

חוגי השמאל נוהגים לבקר תדיר את ראש הממשלה בנימין נתניהו על השימוש הציני שהוא עושה בשואה, במסגרת מערכת ההסברה הישראלית. אין ספק, שעמדת הקורבן הנצחית שבה ישראל מציבה את עצמה מקוממת מאוד לנוכח המציאות, שבה היא מצויה בעמדה מובהקת של מקרבן מול אוכלוסייה מובחנת מבחינה אתנית. ובכל זאת, מעטים יקבלו השוואה בין ישראל ומדיניותה בשטחים הכבושים לבין אותה תקופה חשוכה באירופה של שנות ה–30 וה–40. ואכן, אין ספק, שהמקור הקורבני של יהודי אירופה שהקימו את מדינת ישראל פוסל את הסבירות של השוואה כזאת. ואולם, האם תמיד השוואה היא פסולה? האם זה נכון להמשיך ולקדש את השואה, לאסור את השוואתה לכל אירוע אנושי אחר, להופכה ללא־אנושית, ובכך לשים עצמנו במצב של אֶלם גמור למולה, מצב מנוכר, שלא מאפשר לנו ללמוד ממנה דבר?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ