על "צורה" ו"מהות": האם אסי דיין היה גאון?

יאיר אסולין
יאיר אסולין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יאיר אסולין
יאיר אסולין

במאמר שפירסם כאן קובי ניב בשבוע שעבר היה דחוף לו להדגיש, שאסי דיין הוא לא גאון ("הארץ", 12.5). בפתח המאמר מנה ניב שמות של קולנוענים "גאונים", אמר שדיין לא מתקרב אליהם וביקש "קצת פרופורציות". לפי ניב, יצירתו הקולנועית של דיין "היתה רחוקה מאוד מלהיות אפילו משהו שמתקרב לקרסולי גאונות". הוא כותב: "רוב הסרטים שיצר דיין היו סרטים בינוניים ומטה, כמעט כולם מטופשים ומקושקשים, וכולם (חוץ מ'אגפא') גם מרושלים להחריד". הדגש הוא על הרישול. לכל אורך הטקסט ניב לא מדבר על הרגש שמצוי ביצירות של דיין. הוא גם לא מדבר על האופן שבו דיין מתרגם את המציאות הישראלית, את המוסיקה שלה, לכדי יצירה. בכלל, רעיונות, כלומר, מהות, לא מעניינים את ניב. הוא מתייחס לזה רק פעם אחת, בהקשר של "אגפא", כדי להצביע על איזו גזענות מסוימת של דיין. מה כן מעניין אותו? רק הצורה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ