חיים כץ, אדם טוב

נחמיה שטרסלר
נחמיה שטרסלר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
נחמיה שטרסלר
נחמיה שטרסלר

אצל ח"כ חיים כץ אי אפשר לדעת אם הוא סתם פופוליסט, או לא מבין כלום בתחום שבו הוא עוסק. ביום שלישי, מוקדם בבוקר, הוא התראיין ברדיו בקשר לדו"ח הוועדה למלחמה בעוני, וביקר את הממשלה האכזרית, שלא עושה מאומה לטובת הקטנת ממדי העוני; כאילו הוא לא חלק מהשלטון, כאילו הוא לא יו"ר ועדת העבודה והרווחה, שעוסקת בדיוק בתחומים הללו, בזכות היותו ליכודניק אדוק.

ברדיו אוהבים אותו. הוא מדבר חופשי, בלי ברקסים, ומציג את עצמו כאדם טוב שדואג לחלשים. האמת היא שהוא דואג לחזקים ביותר, לוועדים הגדולים במשק: לתעשייה האווירית, לתע"ש, לחברת הרכבת, לחברת החשמל ולרשות הנמלים. הוא דואג שלא תבוצע במונופולים הדורסניים הללו שום רפורמה לטובת הצרכן הישראלי, ואף פועל כדי להעביר לכיסי העובדים באותם מונופולים מיליארדים רבים, על חשבון גבם הכפוף של שאר העובדים במשק, שנאלצים לשלם את החשבון באמצעות מסים כבדים.

לאחר שהפליא מכותיו בממשלה, הודיע כץ למראיין בקול סמכותי: "50% מהעובדים לא מקבלים אפילו שכר מינימום". המראיין, שהיה די המום מהנתון, הגיב: "לא ייאמן". ואמנם, לא ייאמן. כי פשוט אין דבר כזה. אין נתון כזה. אין מציאות כזאת. יש רק דיבורים חסרי שחר של מי שאמור להכיר את הנתונים.

בשנת 2012 (אלה הנתונים האחרונים שיש) השכר החציוני במשק עמד על 6,541 שקל, כאשר שכר המינימום היה 4,100 שקל. זה מספיק כדי שניווכח עם מי יש לנו עסק. ראוי גם להוסיף, שרק חלק קטן מקרב אלה שעובדים במשרה מלאה (ולא חלקית) משתכרים פחות משכר המינימום. במגזר הציבורי הרחב, שבו עובדים כ–900 אלף איש, אין אפילו אחד כזה.

דו"ח הוועדה למלחמה בעוני חשף לפנינו עוד קבוצה של אנשים טובים: 50 חברי הוועדה שהמליצו על עשרות צעדים, מן הגורן ומן היקב, למלחמה בעוני. מדובר בעלות של כ–7.5 מיליארד שקל בשנה, מבלי שיטרחו לציין מאין יבוא הכסף. האם מהעלאת מס ההכנסה שמוטל על המעמד הבינוני? מס החברות? ואולי מהעלאת המע"מ?

לחלק מהמלצות הוועדה יש טעם ויש מקום, בעיקר אלה הנוגעות לעידוד התעסוקה. אבל אותה ועדה המליצה גם על ההיפך: על הגדלת הקצבאות להבטחת הכנסה למי שאינו עובד, שזה מתכון בדוק לעידוד אי־עבודה.

היינו כבר בסרט הזה, בתחילת שנות האלפיים, כאשר הקצבאות להבטחת הכנסה היו בשיאן, וכך גם קצבאות הילדים. התוצאה היתה יצירת תמריץ שלילי לעבודה, וכניסת עשרות אלפי משפחות ל"מלכודת העוני". הרי כאשר אתה מקבל קצבאות גבוהות והטבות נוספות כמו דיור ציבורי, הנחה בארנונה ונסיעה חינם בתחבורה הציבורית בתנאי שאתה לא עובד — תעדיף לא לעבוד ולהישאר סמוך על שולחן הממשלה, חי חיי עוני ותלות.

ואמנם, ב–2003 האבטלה הגיעה לשיא של 10.7%, ושיעור ההשתתפות בכוח העבודה עמד על 54.5% בלבד. מאז חלה מהפכה. שיעור האבטלה ירד לשפל של 5.9% (במאי האחרון), ושיעור ההשתתפות בכוח העבודה עלה באופן חד ל–64.1%. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בגיל העבודה המרכזי (25–64) הגיע לשיא של כ–80%, שזו הרמה הגבוהה ביותר מבין כל מדינות ה-OECD.

ההישגים החברתיים הללו הם תוצאה מובהקת של מדיניות שר האוצר נתניהו בשנת 2003, שנמשכת בעצם עד היום: קיצוץ בקצבאות להבטחת הכנסה ובקצבאות ילדים. ואת זה בדיוק הוועדה רוצה למחוק. היא רוצה לחזור לימים האפלים של אבטלה גבוהה והשתתפות נמוכה בכוח העבודה — כלומר להחזיר את הבטלה והעוני.

והם עוד חושבים את עצמם לאנשים טובים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ