יהונתן גפן כסימפטום

אסיה לדיז'ינסקיה
אסיה לדיז'ינסקיה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אסיה לדיז'ינסקיה
אסיה לדיז'ינסקיה

בראיון העבודה האחרון שהגעתי אליו, לפני כחמש שנים, נשאלתי אם אני שמאלנית. "לא", עניתי. זו היתה הפעם הראשונה שאמרתי בקול רם את מה שהרגשתי תמיד — בישראל אין שמאל. השמאל המוכר והנפוץ הוא זרם אידיאולוגי השואף (תיאורטית) לשחרר את הפלסטינים מהכיבוש, אך אינו מוכן (פרקטית) לנקוף אצבע לטובת העניין. יסלחו לי חברי הפעילים והמעורבים באמת, אך ככלל — אנחנו עדים לשמאל נאנח וסובל, שאינו מוכן לשלם מחיר בעבור מטרתו המוצהרת ומתנהל בנוחות כלכלית במדינתו הלאומנית. הדעות השמאלניות שלו הן רק שמיכת קיץ דקה, מתנשאת, צדקנית ועקרה. זהו שמאל ששונא אלימות, ולכן מתכנס לתוך עצמו במלחמות התכופות, נעלב על ששוב ירו עליו ופוצצו אותו, ומתעורר למחות רק כש"בשלו התנאים לכך" — קרי אחרי שהושגה עליונות ישראלית צבאית והאויב הושפל כראוי. כן, השמאל הזה רואה בפלסטינים אויב שיש להתנתק ממנו כדי להיטהר. ישראל ללא השטחים, כך הוא חושב, תשוב ותהיה מדינה נחמדה, נקייה והגיונית. כמו שהיתה פעם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ