גדעון לוי, בבקשה, די

יובל אלבשן
יובל אלבשן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יובל אלבשן
יובל אלבשן

יש מבנה קבוע למאמרים מהסוג שייכתב כאן: פסקת הפתיחה מתארת עד כמה כותב המאמר מעריץ את מושא המאמר, איך גדל עליו, למד ממנו ועד כמה הוא מכיר לו תודה. הפסקה השנייה מתחילה במלה "אבל", והיא מסבירה למה, למרות הערצת הכותב שגדל על מושא המאמר, למד ממנו ומכיר לו תודה (לחזרה המכוונת יש תפקיד מרכך), משהו השתנה אצל הכותב - המציאות הכתה על פניו, והפסקה תסתיים בתיאור אותו שינוי מציאות. אז מגיע לב המאמר שבו נמתחת ביקורת על מושא הרשימה, שנזקו לדעת הכותב עולה על תועלתו. בסיום תהיה חזרה שלישית על הערצת הכותב את מושא המאמר, מלווה בקריאת חדל. אפשר להניח שמבנה קבוע זה, בן 446 מילים בממוצע, אהוד במחוזותינו משום שהוא מקנה הגנה כלשהי לכותבים לפני שהם יורים את ביקורתם - בבחינת "הקש בגג" עיתונאי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ