אנשי עסקים - פיתחו את הארנק

רויטל עמירן - צרובה
רויטל עמירן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רויטל עמירן - צרובה
רויטל עמירן

המגזר השלישי בישראל עבר תמורות רבות לאורך השנים. לאורך העשורים הראשונים היו המפלגות, ומפא"י בראשן, מעורבות באופן אינטנסיבי בחיי האזרחים בישראל וסינפו לעצמן התאגדויות חברתיות למיניהן בתחומי הבריאות, החינוך, התרבות ועוד. השחיקה במעמדן הפחיתה את השפעתן החברתית והובילה את הארגונים האזרחיים לצבור עוצמה ועצמאות. אלא שבמקביל לתהליך הסוציו-פוליטי הזה החלה המדינה לסגת ממעורבותה בחברה ושירותים חברתיים רבים הופרטו. המגזר השלישי, המבוסס ברובו על תרומות, נטל על עצמו את תפקידם של שירותי הרווחה. בחברה שבה שיעורי העוני הם מהגדולים מבין המדינות המפותחות, ניתן ואף רצוי לבקר תהליכים אלו, ולשאוף להשבת אחריות המדינה על רווחת אזרחיה. הבעיה היא ששאיפה זו, שספק רב אם תתממש בשנים הקרובות, מונעת מאתנו מלהצביע על נקודות בעייתיות אחרות, ולהפנות אצבע מאשימה כלפי גורמים שעשויים להיות רלוונטיים יותר בשיטה הכלכלית העכשווית. אלו הם הגורמים העסקיים.

בחינה מדוקדקת של המגזר השלישי מעלה כי המדינה, בצד הפחתה ההולכת וגדלה בהוצאה החברתית שלה ביחס לתוצר, פעלה לאורך העשור האחרון על מנת להעצים את המגזר השלישי באופן ממשי. היא עשתה זאת באמצעות אחד ממנופיה העוצמתיים: מערכת המיסוי, בעודה מרחיבה את מנעד סך התרומות המזכות במס. הסכום הנמוך המזכה במס עומד היום על 180 שקלים והסכום הגבוה על 9.1 מיליון שקלים. יחיד מזוכה בשיעור של 35% מגובה התרומה ואילו חברות מזוכות בשיעור מס החברות הנהוג. משמעות הטבות המס הללו מבחינת הכנסות המדינה אינה מבוטלת. עלות הטבות המס עמדה בשנת 2013 על 300 מיליון שקל.

אז איפה הבעיה?

מנתוני הלמ"ס עולה, כי סך התרומות בשנת 2013 עמד על 8 מיליארד שקלים. מנגד, מנתוני רשות המיסים עולה כי סך התרומות המקנות זיכוי ממס עמד על 1.4 מיליארד שקלים. מניין הפער המשמעותי הזה? מסתבר כי את הנתח המרכזי של "עוגת התרומות" תופסות תרומות קטנות של יחידים שאינם מבקשים או אינם זכאים להטבת מס, וכן תרומות המגיעות מתורמים בחו"ל שהטבת המס בישראל אינה רלוונטית עבורם. ואז נשאלת השאלה: היכן הקהילה העסקית בישראל? כיצד יחידים או לחלופין פילנתרופים מחו"ל הפכו לתורמים המרכזיים בחברה הישראלית? על פי השיטה הכלכלית הקפיטליסטית הישראלית, הקהילה העסקית הייתה אמורה להיות חוד החנית של הפילנתרופיה. לאן היא נעלמת כשצריך לתרום? מדוע אינה מכירה במחויבותה להשיב מהונה לחברה שאפשרה לה, באמצעות משאביה השונים, לצבור אותו. הון, שגם אם הושג ביושר, לא נצבר בחלל ריק.

המדינה הגדילה לעשות ומינתה בחורף האחרון ועדה שמטרתה הייתה לבחון מחדש את כל הסוגיות הנוגעות לעניין העמותות שהתרומה להן מזכה בהטבות מס. אנשי העסקים מוזמנים לקרוא את המלצות הוועדה, ששר האוצר אימץ במלואן, ולגלות שהן נותנות תשובות לכל תירוץ אפשרי מדוע לא לתרום. כך למשל המליצה הוועדה להגביל את שכר מנכ"לי העמותות, להגביר באמצעים שונים את הפיקוח והשקיפות על ניהולן ועל תחום עיסוקן ולמזער את ההשפעות הפוליטיות על אישור זכאותן להטבות מס. בנוסף המליצה הוועדה על הרחבת המטרות הציבוריות באופן שבו יקשה על איש עסקים שלא למצוא עמותה המקדמת נושא הקרוב לליבו.

בימי התשובה של חודש תשרי נדרשים אנשי העסקים הישראלים לעשות חשבון נפש ולבחון את מידת מחויבותם לקהילה שהם חיים בתוכה. זה אינו צריך להיות חשבון נפש המבוסס על רגש הרחמים אלא על חוש הצדק.

על המגזר העסקי להכיר ולהוקיר את מרכיבי הסביבה האנושיים והפיזיים שסייעו להצלחות הללו. אותם מרכיבי סביבה שחטא ההיבריס גורם לחלקנו לשכוח שהם נחלת הכלל. ראשי המדינה, המגלים עקביות בהנהגת השיטה הקפיטליסטית, נדרשים אף הם לשאול את עצמם מדוע אנשי הקהילה העסקית מאכזבים אותם. בהנחה שהם אינם רוצים להחליף את השיטה הם לכל הפחות נדרשים לתקן את מה שלפי ההיגיון הפנימי שלה עצמה לא עובד.

ד"ר רויטל עמירן הייתה חברה בוועדה הציבורית לקביעת מוסד ציבורי לעניין סעיף 46 לפקודת מס הכנסה והייתה שותפה בכתיבת דו"ח הוועדה שהוגש לשר האוצר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ