סוהיל כראם
סוהיל כראם

כבר היו לנו לא מעט נשיאי מדינה. רובם ככולם דיברו על חשיבות השלום עם מדינות ערב ועם הפלסטינים. רק לעיתים רחוקות הם הביטו גם על הנעשה בתוך הארץ פנימה, על אזרחיה הערבים של ישראל. לאחרונה התחולל שינוי. הציבור הערבי זכה בנשיא המכבד את ערכיו ומורשתו, מכיר בנרטיב של האחר, גם אם אינו מקבל את האידיאלוגיה שלו. נשיא המפנים כי מדובר באזרחים הרוצים בשוויון אזרחי מלא, ובהכרה בזהותם.

דווקא בימים שבהם המתיחות בין יהודים לערבים שוברת שיאים, שרים וחברי כנסת קוראים להוציא את חברי הכנסת הערבים אל מחוץ לחוק, טוקבקים זדוניים ושטניים קוראים להחרים ולגרש 20 אחוז מתושבי המדינה, ואנשי רוח ערבים מצהירים כי נקעה נפשם מהחיים בארץ ושוקלים לעזוב - בולטת אישיותו הטובה של נשיא המדינה ראובן ריבלין במלוא הדרה.

הנשיא החדש מייצג השקפה ליברלית שנדמה שפסה מהארץ. הימין נוקט בשנים האחרונות לשון גזענית כלפי הערבים, קורא להרחיק אותם ממעגל העשייה, רואה בנבחריהם אישים בלתי לגיטימיים, והרחוב היהודי מגיב בהתאם באלימות, בשנאה, בקריאות "מוות לערבים" ו"לך לעזה".

גם השמאל אינו חף מאחריות. במשך שנים הוא התייחס אל הערבים כאל הפילגש שאתה לא נראים בציבור. בימי בחירות נשענים על קולותיהם. גם הנציג הערבי התורן במפלגות השמאל הציוני כביכול מצטייר כעלה תאנה, שהשפעתו על מנגנון קבלת ההחלטות מינורית. בימים הקשים של "צוק איתן", כשהערבים סבלו ממטר של חרפות וגידופים, נשמעו קולות חברי הכנסת משמאל כשהם רפים וחלושים, כאילו חוששים לפגוע בקונסנזוס הלאומי, ואילו ריבלין יצא חוצץ נגד המתלהמים מהימין והרופסים מהשמאל.

הנשיא ריבלין, סמן ימני בנושא המדיני, החליט בניגוד לקודמיו שלא להסתפק רק בהצהרות ריקות בחגיגות ובטקסים, אלא לעשות מעשה. הוא הגיע לכפר קאסם לא רק כדי להביע הזדהות עם נרצחי הטבח, אלא גם כדי לבקש סליחה כנה בשם המדינה על מה שאירע בכפר לפני למעלה מחמישים שנה, ובעיקר קבע בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, כי :"מדינת ישראל לעולם תהיה גם מולדתה וביתה של אוכלוסייה ערבית רחבה... האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל איננה קבוצה שולית בחברה הישראלית. מדובר באוכלוסייה שהיא בשר מבשרה של הארץ הזו, אוכלוסייה מגובשת בזהות לאומית ותרבותית משותפת שתמיד תהיה מרכיב יסודי בחברה הישראלית".

מלבד הצהרה חשובה זו בכפר קאסם, מאז נכנס לכהונתו הוא יצא נגד האלימות של יהודים כלפי ערבים, שהפכה לדאבון הלב לדבר שבשגרה, וקרא לזרועות החוק להפעיל אכיפה מקסימלית כנגד מי שיפגעו ויאיימו, מתוך ראייה ממלכתית ותחושת אחריות, ועל כך יש לברכו.

הוא עשה זאת חרף העובדה שרבים מבין אלו שרצו שיהיה הנשיא לא יראו בעין יפה את מעשיו, ועל כך הוא ראוי להערכה רבה. ריבלין מקפיד להבליט שהוא משקף במעשיו וברעיונותיו את החזון של זאב ז'בוטינסקי, שהאמין ברעיון ארץ ישראל השלמה שבה "ירווה לו משפע ואושר, בן ערב, בן נצרת ובני", מבלי לנשל ולגרש איש, יהודי כערבי.

גם ריבלין כמו ז'בוטינסקי מאמין במדינה דו-לאומית שבה יחיו הכל יחד בשוויון זכויות מוחלט. בנושא זה אני חולק וממשיך לחלוק עליו. כמו רבים וטובים אני מאמין כי הנוסחה הטובה ביותר היא יוזמת השלום הערבית, שתבטיח הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. אבל אם ייגזר עלינו יום אחד לחיות במדינה דו-לאומית הייתי רוצה להאמין שיהיה זה על פי חזונו של ריבלין ולא על פי חזונו של פייגלין.

הכותב הוא הבעלים והמנכ"ל של תחנת "רדיו א-שמס"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ