נעלה את ירושלים על ראש לכלוכנו

רבקה נריה-בן שחר
רבקה נריה-בן שחר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רבקה נריה-בן שחר
רבקה נריה-בן שחר

לפני כשנתיים קיבלתי שיחת טלפון ממפקחת אזורית על הניקיון בעיריית ירושלים. השיחה הגיעה אחרי אינספור פניות, מכתבים וטלפונים, שבהם ביקשתי מהעירייה להתמודד עם ה"מוקשים" (צואת כלבים) הפזורים ברחובות העיר. אחרי שנה בארצות הברית, ירושלים נראתה מטונפת יותר מתמיד, אך ה"מוקשים" היו בלתי נסבלים.

"שלום, אני המפקחת על הניקיון באזורך. הבנתי שיש לך תלונה בעניין צואת הכלבים?" האושר הציף אותי. סוף סוף העיר הזאת מתחילה לתפקד. הסברתי למפקחת, שפארק הרכבת, הטיילת החדשה והיפה, מושך בעלי כלבים רבים. שאלתי בפשטות, מדוע לא עומדים שם פקחים, בדומה לערים אחרות בארץ, ומחלקים דו"חות. זה יחסל את התופעה בתוך כמה ימים. תשובת המפקחת היתה לא פחות ממדהימה: "אז את אומרת שיש שם הרבה צואת כלבים? את נמצאת שם הרבה? את יודעת מה, אם את רואה מישהו שהכלב שלו מלכלך, בקשי ממנו תעודת זהות, התקשרי לעירייה ותמסרי לנו. טוב?"

הייתי בטוחה שמישהו "עובד" עלי. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות: "את מתכוונת ברצינות, שאני אעמוד שם ואבקש מאנשים תעודות זהות? את חושבת שמישהו מהם מחויב על פי החוק לתת לי תעודת זהות? ובכלל, אם אתם רוצים שאתנדב בפיקוח, מדוע שלא אחלק דו"חות חניה במרכז העיר?" היא לא ממש הבינה את הבדיחה, ורק אמרה שאין להם תקציב לפיקוח. ניסיונותי להסביר שפקחים מכניסים כסף לעירייה, לא מוציאים ממנה, עלו בתוהו.

למה כל הסיפור הזה עכשיו? איך זה קשור לבחירות?

אתמול הופיעה בתיבת הדואר שלנו חוברת מושקעת וצבעונית, עשויה נייר כרומו יקר. "רואים את עצמנו בירושלים". כדי להמתיק את הודעת התשלום על הארנונה, הגו פרנסי העיר את הרעיון הנפלא להראות לאנשים על מה יוצא הכסף. כמעט בכל עמוד רואים את ניר ברקת, ראש העיר: צופה בעיר הגשומה, מדבר עם ילדים, מפקח על כביש חדש ואוכל עם ילדי הצהרון (היי, שמעתם על ביספנול A? אתם באמת נותנים לילדים לאכול אוכל חם בכלים חד פעמיים? ועוד מצלמים את זה לפרסומת?)

אני מניחה, שבשכונה של ברקת מנקים את הרחובות כראוי. הילדים שלו לא חוזרים הביתה וצואת כלבים דבוקה לנעליים שלהם. השכונה שלי, לעומת זאת, למרות הארנונה הגבוהה, מוזנחת ומלוכלכת. זה מה שקורה כשלא אכפת. זה מה שקורה כשאין פיקוח. הרי לא יעלה על הדעת, שאנשים מטוב לבם לא יחנו באדום־לבן. אכיפה היא הרתעה.

אה, ואיך זה קשור לבחירות?

מצעד הפוליטיקאים אל הכותל, מספר הצילומים על רקע ירושלים שעוד נראה (לצערי) בתעמולת הבחירות, ההכרזות ש"ירושלים היא בירת הנצח של העם היהודי" — כל אלה לא מצליחים להסתיר את ההזנחה הפושעת. העיר הזאת נראית כמו העולם השלישי. סלע קיומנו דורש ניקיון דחוף.

ד"ר נריה־בן שחר היא מרצה במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ