לא תבינו למה אני רוצה למות. אבל לפחות שתדעו

אמירה רענן
אמירה רענן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אמירה רענן
אמירה רענן

שלוש לפנות בוקר. אני מתעוררת בבית חולים כולי מחוברת לצינורות ואני מבינה שאני בחיים. שוב אני בחיים. הזיכרון האחרון שיש לי הוא רגע של החלטה, שבריר של מעשה. אני תולשת מעלי ומתוכי את כל הצינורות והמחטים וזה כואב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ