פמיניזם אינו מבחין בין דם לדם

אורית קמיר
אורית קמיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אורית קמיר
אורית קמיר

יום המאבק באלימות נגד נשים מגיע מדי שנה ב–25 בנובמבר ועמו פעילויות להעלאת מודעות, עצרות מחאה, תהלוכות אבל וספירת גופותיהן של נשים שדוכאו, עונו ונרצחו בידי בני משפחותיהן, סרסוריהן או "לקוחותיהן". השנה מגיע יום המאבק בעיצומו של גל חשיפות של הטרדות מיניות שהתרחשו בעבר הקרוב והרחוק ודומה שכמעט אין בו צורך: נשים החליטו לזכור ולהזכיר, לזעוק ולמחות גם בלי הנחיה מטעם האו"ם וארגוני הנשים. זוהי החלטה אישית וקבוצתית שמתחזקת ומתעצמת למרות האזהרות הקבועות מפני תגובות גבריות ("אם החשיפות יימשכו — גברים יפסיקו להעסיק נשים") וההשתלחויות המסלימות של תוקפנים מתבכיינים (לדוגמה, שידור ההכפשות של נתן זהבי ברדיו 103).

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

כתבות מומלצות

צביקה הדר ומירי מיכאלי. לא נתנו לבוט האנושי לפצוח במונולוג

בעולם מלא פייק ניוז, דווקא צביקה הדר התגלה פתאום כעיתונאי

אוסטין בטלר כאלביס. "הרגשתי כאילו אני מסתכל למעריצות בתוך הנשמה"

"אם הוא לא יקבל אוסקר על התפקיד של אבא שלי, אוכל את כף הרגל"

מרטין הינטרגר בליגה האירופית, בעונה החולפת. מה הוביל לפרישתו הפתאומית?

במקום לשחק בליגת האלופות, הוא פרש. היה לו מה להסתיר

הפגנה למען זכות ההפלה בתל אביב, ב-1978. לאורך השנים נמתחה ביקורת חריפה על פעילותן של הוועדות

בוויכוח על ההפלות בישראל ידם של השמרנים תמיד על העליונה

כריך "אומלט אנד צ'יז" של "סלין פרייטאג בייגל"

קשה להבחין בדוכן הזה, שמצליח להוסיף רוח כל כך נדרשת לשינקין

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ