הגירוש הציף את הפוסט טראומה הקולקטיבית

כבת ונכדה לאם וסבא וסבתא ניצולי שואה, תמיד שאלתי את עצמי איך אעמוד במבחן האולטימטיבי של מעשה השומרוני הטוב כשזה יתדפק על דלתי. אלמלא הפולני הטוב (יוזף ברצ'ינסקי) שסיכן את חייו כדי להציל את אמי, היא אולי לא היתה שורדת וגם אני אולי לא הייתי כאן. הסיפור ליווה אותי כל חיי, ולא הותיר מנוס מן השאלה איך הייתי נוהגת במקומו, ואיך אנהג כשיגיע תורי להציל. בעת האחרונה, השאלה מבעתת ולא מרפה. הידיעות על מבצע איסוף של מבקשי מקלט כדי לשלוח אותם לרואנדה המסוכנת, ועל בריחתם הנואשת לעליות גג, עוררו את הפוסט-טראומה היהודית האישית והקולקטיבית והציפו בדימויי זוועה מסרטי שחור-לבן.