גאווה ישראלית: מפציצים נון־סטופ

חלוקת העבודה בין צה"ל לאזרחים ביום הלחימה בצפון היתה כדלקמן: המטוסים מפציצים, והאזרחים מטיילים. "מפציצים נון־סטופ", שמעתי בבוקר גבר מבוגר מתפאר בנימת בקיאות באוזני המסובים סביב שולחן פרלמנט זוגות, בסניף "ארומה" ב"קניון הזהב" בראשון. "מפציצים נון־סטופ", כמו מוטו של מלחמה במחיר מבצע, או פרסומת לחיל האוויר.

הקניון עדיין היה שומם, החנויות סגורות ומוגפות. מעבריו מכונים על שם בירות אירופיות שמסמלות את ניחוחות החיים הטובים: "ארומה" ממוקם בשדרת רומא בואכה שדרת פריז, או לונדון. אבל זה מקום ישראלי מאוד. בלתי אפשרי לשבת שם ולדמיין שאתה נמצא הרחק מכאן. שיחת הפרלמנט התמקדה לכמה רגעים בעדכונים על מצב הטייסים הפצועים והבעות קורת רוח על כך שנותרו בחיים, ואז נדדה לענייני כספים.

• חילופי האש בגבול הצפון מסמנים הסלמה חמורה מול איראן
• ישראל מתקשה לשרטט קווים אדומים במגרש המשחקים של רוסיה
• מטוס קרב הופל לאחר חדירת מל"ט איראני לשטח ישראל, הטייס נפצע קשה

בני יותם, שבשל האוטיזם שלו נוטה להקפדה יתרה על הליכות ונימוסים, העיר לי שלא יפה לצותת לשיחה בשולחן הסמוך. "מעניין אותי איך הם מתייחסים ללחימה בצפון", הסברתי לו. הוא לא ידע שיש לחימה בצפון. "בצפון, דווקא?" תמה לעצמו, ולקח עוד ביס מהסביח. הוא משתמש במושג "דווקא" באופן אידיוסינקרטי למדי. הוא לא התכוון לכך שהתפרצות הלחימה בצפון, במקום מול חמאס בעזה, נוגדת את ציפיותיו המוקדמות. לעתים אני מדמה לאתר עומק ומשמעות מפתיעים ב"דווקא" הזה שלו. "בצפון, דווקא?" המשיכה להדהד בראשי תובנתו האגבית. לפעמים אמירה תמימה של יותם מעוררת מחשבה טורדנית.

כן. בצפון, דווקא. בגזרה שבה פועל פוטין הנכלולי, שהמציא בצ'צ'ניה כמה פטנטים זדוניים ומוצלחים לשימור שלטון סמכותני באמצעות שימוש מניפולטיבי בלחימה ובטרור, כדי להשפיע על דעת הקהל. בצפון, כי השטן האיראני מלכד את שורותינו. הצפון מתאים הרבה יותר מעזה. בשדרת רומא בואכה שדרת פריז, או לונדון, לא ניכר שום פקפוק במניעי נתניהו וליברמן. היהודים בישראל, כמו מאז ומעולם, שבטיים ובדלניים. מלחמה היא מדורת השבט. מפציצים נון־סטופ. גרים בראשון, מרגישים אירופה. איזו איוולת טראגית.

המזג אוויר היה מושלם היום. מושלם למפציצים. ומושלם לטיולים. בצפון טיילו בגאון. טיילו נון־סטופ. מישהו ברדיו הסביר, שהטיול הוא "אמירה שאנחנו כאן ונמשיך להיות כאן". לא באנו ליהנות, באנו להיות. הטיול הוא המשכה של הלחימה באמצעים אחרים. ברדיו התפעלו מהמעבר המהיר והיעיל בין חירום לשגרה וחוזר חלילה. החירום הוא המשכה של השגרה באמצעים אחרים.

כל הפרשנים הבהירו, ש"פנינו אינם להסלמה". ברור שלא. פנינו רק לטיול, בילוי עם החבר'ה, מוראל גבוה, התבשמות מנופי המולדת, עצירה בסניף "ארומה" לפיפי וקפה ומאפה מתוק לילדים, אם נצליח למצוא אותם תחת רכס הררי פירורי התפוצ'יפס במושב האחורי. פנינו ל"ארומה". פנינו לפקק בדרך הביתה מהטיול שאליו יצאנו, כדי להבהיר לאיראן ולאסד ולהיטלר, שאנחנו כאן ונמשיך להיות כאן. הטיול כהפגנת בעלות. הצפון שלנו ולכן נלכלך אותו בפסולת כאוות נפשנו. הטיול כהתרסה, "רוצים להפציץ אותנו? קדימה, לא מפחדים מכם". יאללה, תפציצו. תפציצו נון־סטופ. "צריך לשלם מחיר קטן", הסביר האלוף בדימוס, "כדי למנוע מחיר גדול". יותר הגיוני מזה? מעניין מי יהיו הישראלים שישלמו את המחיר הממש פצפון הזה.