גם אם זה לא בדיוק השמאל שלכם

מאז פרסום מאמרי "יש אופוזיציה בישראל" ("הארץ", 24.5) אני מקבלת תגובות מחברים במחנה; מהבולטים, מהקולניים, מהשקטים, וגם ממי שהפעילות הפוליטית שלהם מתבטאת ביום הבחירות בלבד. הטענה המרכזית היא, שהאופוזיציה מפנה עורף לבוחריה, ואפילו מתביישת בהם. בעוד שבימין די שאדם יצהיר על ימניותו, והוא נעשה מיד חלק מקבוצה גדולה וחזקה, בעלת מטרה ברורה, בשמאל התחושה היא, שההנהגה מתנערת מקבוצות מסוימות במחנה ומתביישת בהן. בעוד בימין אין ארגון שהוא "ימני מדי", בשמאל כל ארגון משמאל ל"קרן כצנלסון" מסומן כארגון אקס־טריטוריאלי; יש שמאל בנאלי, ויש שמאל שאין לו זכות קיום. אין אמצע.

החוזה שאני מציעה עשוי לקומם רבים מחברי בשמאל, בעיקר בשמאל העמוק. הסעיף המרכזי בו הוא לבלוע את הרוק. ההנהגה תושג על ידי המפלגות הנמצאות על המגרש כרגע, ולא על ידי כתבים פילוסופיים. יש לנסות לראות, סליחה על הקלישאה, את המשותף. הרי ברור גם לגדולי השמאלנים, גם לאלה שמרצ היא בעבורם מפלגת מרכז, שכל נבחר ציבור בשמאל ראוי לאין שיעור ממקבילו בקואליציה. רק לדמיין את משרד המשפטים בהנהגת רויטל סויד, את משרד הביטחון בהנהגת ציפי לבני, ואת משרד החינוך תחת קארין אלהרר או מאיר כהן. זה אפשרי.

• חברַי לתנועת העבודה, הגיע הזמן להתפכח
• למחנה הציוני יש מה ללמוד מנתניהו

אם נכונן את ההסכם האומר שמעתה מחליטים לנצח, שמתמקדים במה כן ולא רק במה שלא, במצוי ולא ברצוי, ונקבע כי למי שמתעקש לשנות מבפנים יש אפשרות להתפקד ולהשפיע בבחירות מקדימות על הרכבי הרשימות — זה ישפיע יותר מכל מאמר ומכל טרוניה ומכל כנס. במקום לטעון שאין מזרחים במרצ, להצביע למועמדים מזרחים בפריימריז, כי זה הביטוי הכי רדיקלי של הפעילות הפוליטית — להשפיע על ידי בני אדם ולשכנע אחרים לעשות כן.

וכמה מלים לנבחרים: זה המחנה, חברים. מחנה הימין לא יבחר בכם, והוא לא כזה גדול ואנחנו לא כאלה קטנים. יותר מזה, רוב העם, הן מבחינה מדינית ביטחונית והן מבחינה חברתית כלכלית, בצד הזה של המפה. העניין הוא, שאצל חלק מהבוחרים הזהות החברתית חזקה מהזהות הפוליטית, ואפשר לשנות את זה. הסיפור הוא בסוף שלושה מנדטים, שיעברו ממפלגות הימין הגדולות למפלגות השמאל הגדולות, גם לזאת שבורחת מהגדרה, אך ברור שאנשיה הם אנשי שמאל.

כך שגם אם אתם חשים שזה לא תמיד השמאל שלכם, הטו אוזן, זה התפקיד שלכם. היו ליכודניקים. האם שמעתם פעם שיהודה גליק סירב להגיע לכנס או לפגוש אנשי ימין כי הם ימניים מדי? היש ימין, קיצוני ומטורלל ככל שיהיה שמירי רגב לא הגנה עליו בגופה? תלמדו קצת.

זה החוזה, כמו בימין: שקט תמורת הנהגה. ברור לכל, שהימין ששותק עכשיו לנוכח עפיפוני הנפץ והלילות האדומים שעוברים על תושבי עוטף עזה, היה מתנהג אחרת אם השמאל היה בשלטון. נסו גם את זה. תנו גיבוי, גם כשהמחיר יהיה שזה לא יתאים במאה אחוז לסולם הערכים שלכם. אז מה? המציאות תשתנה אם ההנהגה תשתנה, וכולנו יכולים להיות חלק מזה.