בראבו לנתניהו וליברמן. בוז לשמאל ולתקשורת

אם יתממשו השמועות וממשלת ישראל אכן תגיע להסדר עם החמאס לשנה או חמש שנים של שקט ברצועת עזה, בתנאים כאלו או אחרים, צריך כל פוליטיקאי ואזרח שפוי במדינת ישראל להריע לאדריכלי ההסכמה הזאת נתניהו וליברמן.
והנה, הפתעה כביכול מרעישה – דווקא השמאל והתקשורת, בתגובות פאבלוביות אחידות, יוצאים בשצף ובקצף נגד ההסכמה המתגבשת, ועושים הכול כדי להכשילה.
אבל למה? מה יש להם נגד הסכם הפסקת האש המתגבש עם חמאס? מה לא טוב בזה?
טענה מגוחכת אחת שנשמעת היא "למה אתם קוראים לזה הסדרה ולא הסדר, הסכמה ולא הסכם"? אבל מה אכפת להם איך קוראים לזה? שיקראו לזה תרנגול הודו. מה זה משנה?
ועוד הם אומרים בזעף, השמאל והתקשורת, ש"הסכם עכשיו עם חמאס הוא כניעה לכוח לאלימות". אז אתם מציעים? שקודם נעשה מבצע בעזה, שבו יהרגו לנו נגיד מאה חיילים ואזרחים, ורק אחריו לעשות איתם הסכם? וכי אז זה לא יהיה "כניעה לכוח ולאלימות"?
- בצה"ל מזהים נכונות של חמאס להסדר, אך ליברמן מזהיר: לא בלי השבויים
- נוסחת חמאס וישראל למערכה שבין הפסקות האש: תגובות מדודות, בינתיים
- ההסכם עם חמאס מעלה תחושות של דז'ה־וו לתבוסת נתניהו ב-1999
ובכלל, מה חדש פה? ישראל הרי מאז ומעולם מבינה רק כוח. לפני 1973 סירבה ישראל אפילו לדון בהצעת מצרים לשלום תמורת החזרת כל סיני. אז לסאדאת לא נותרה ברירה והוא יצא למלחמה בישראל, הרג 3,000 מבניה, ורק אז, אחרי המכה הנוראה שחטפה, הסכימה ישראל להחזיר את כל סיני תמורת שלום. ושנים על שנים סרבו כל ממשלות מכל המפלגות אפילו להרהר בלדבר עם אש"ף. ומתי בכל זאת והתחילה ישראל לדבר עם אש"ף? רק אחרי האינתיפאדה הראשונה. כי ישראל מבינה רק כוח. זו האמת.
והכעס הכי גדול של השמאל והתקשורת, שהם לא מפסיקים לקשקש ולנופף בו, נגד הסכם הפסקת האש המתגבש, הוא על כך שנתניהו וליברמן אמרו בעבר דבר אחד ועכשיו הם עושים דבר אחר. שליברמן הבטיח להרוג את הנייה ולמוטט את חמאס, ובמקום זה עושה איתם הסכם הפסקת אש. אז מה אתם רוצים? שהוא יעמוד בהבטחותיו ויהרוג את הנייה ויפוצץ את סכר אסואן?
והכי הם משתלחים בנתניהו וליברמן על שהם אמרו שלעולם לא ידברו עם חמאס, והנה הם כן מדברים עם חמאס. ולשקר זה לא יפה, כמו שאמר כבר בשיר הילדים הדוד רופא.
וכי קדוש השמאל והתקשורת, יצחק רבין, לא התחייב שלעולם לא ידבר עם אש"ף ובסוף חתם איתם על הסכמי אוסלו? והקדוש השני, מנחם בגין, לא נשבע שישראל לא תיסוג לעולם מאף שעל, ואחר כך החזיר למצרים את כל סיני תמורת שלום? ואריק שרון לא אמר ש"דין נצרים כדין תל אביב" ואחר כך ברח מנצרים עם הזנב בין הרגליים?
מה שחשוב בהסכם המתגבש זה שהוא ישיג שקט, לא ברור לכמה זמן. זה יכול להיות שקט שאולי יתפתח לשלום, וזה יכול להיות שקט שלא יחזיק אפילו חודשיים. אז מה? ואם ישראל היתה יוצאת למלחמה בעזה, כמו שהבית היהודי והשמאל הציוני והתקשורת הישראלית רוצים, ורק אחרי זה היינו מגיעים להסכם עם חמאס, זה היה משנה משהו? לא מוטב להגיע לאותו הסכם כמעט בלי הרוגים, מאשר עם מאה הרוגים? מה אתם, אידיוטים?
והתשובה המצערת היא כן, בהחלט, אידיוטים גמורים.
כתבות מומלצות

חדשות היום, 25.5

"הארץ" מוציא לדרך את המחזור השלישי של קורס העריכה הדיגיטלית

חדשות היום, 24.5

חדשות היום, 23 במאי

חובת הבידוד למי שמתגורר עם מאומת לקורונה מבוטלת החל מהיום
תגובות
על סדר היום
כתבות שאולי פספסתם

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?
