הרפואה לא יכולה להתעלם מההיבט הדתי

לפני כמה ימים ניתן פסק דין מעורר עניין על ידי סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, יצחק כהן. מדובר באישה מוסלמית, שערכה בדיקות אולטרסאונד על מנת לבדוק מומים בעובר. הבדיקה הראשונה לא העלתה דבר, אך בסקירה המאוחרת יותר התגלה מום קשה בעמוד השדרה של העובר, המאפשר קבלת היתר להפסקת היריון.

אלא שאליה וקוץ בה. מועד הבדיקה השנייה נקבע לאחר שחלפו יותר מ-120 ימים מתחילת ההיריון ולכן נמנע מן האישה - על פי דתה ואמונתה - לבצע הפסקת היריון, והיא אכן לא ביצעה הפלה. אולם בפסק הדין נקבע כי הבדיקה הראשונה אכן הייתה רשלנית, והרופא "פספס" את הפגם בעובר. אילו הפגם היה מתגלה כבר אז, ניתן היה להפסיק את ההיריון.

למרות זאת, בית המשפט דחה את התביעה, כשאחד מנימוקיו היה שאין מקום לחייב ברשלנות רפואית כאשר אי הפסקת ההיריון מתבססת על חוקים ואיסורים של הדתות השונות, ולא ניתן לדרוש מהרופאים להיות בקיאים באיסורי אותן דתות. לדעת השופט, על אנשי הרפואה להתנהל לפי "שיקולים רפואיים טהורים", וכיוון שמבחינה רפואית היה ניתן לבצע הפסקת היריון גם במועד הגילוי המאוחר של המום, אין מקום לחייב את הרופא בגין לידת ילד בעל מום, למרות הפספוס בבדיקה הראשונה.

בעיניי, עמדה זו בעייתית ביותר. הרופא ערך את הבדיקה הראשונה והתרשל ברמה הרפואית, על כך אין עוררין. מניעת פיצוי מאדם שנפגע בשל רשלנות מכיוון שהיה לו מספיק זמן לתקן את הנזק (לבצע הפלה), היא למעשה קביעה כי אנשי רפואה צריכים להתנהל ללא שום התחשבות בדתו ובאמונתו של המטופל, ולחילופין, דרישה ממטופל לפעול בניגוד למצוות שהוא מאמין בהם - והכל רק כדי שהרופא הרשלן לא יחויב בפיצוי על "פאשלה" שהוא ביצע.

• לאתגר את יחסי הכוחות בין יהודים לערבים
• לאה צמל ושאלת האי־הכרה
• בחינם, הכל בחינם

מעבר לכך, הניסיון לקבוע "שיקולים רפואיים טהורים" ולהתנהל על פיהם בלבד תמוה מאוד. האם בית משפט יחייב אישה שנכנסה להיריון - כתוצאה מרשלנות של הרופא בקשירת החצוצרות - לבצע הפסקת היריון מכיוון שהיא אפשרית מבחינה טכנית, ללא קשר לתפיסותיה הדתיות ו/או המוסריות? האם אנס יוכל לדרוש מנאנסת שנכנסה להריון כתוצאה מהפשע שלו לבצע הפסקת הריון רק כדי להקטין את חבותו ואת נזקיו?

אין זו הפעם הראשונה שפסקי דין ניתנים מבלי להתחשב בשיקולים דתיים. לפני שלוש שנים פסק השופט רם וינוגרד מבית המשפט המחוזי בירושלים, שרופא צריך לתת טיפול על פי שיקולים רפואיים בלבד, ושאין הוא צריך להציע למוסלמים לבצע בדיקות נשאות גנטית ובדיקות נוספות הקשורות להפריה מלאכותית, בשל הקושי הדתי של המטופלת לבצע הפסקת היריון. הטיעון היה שלא ניתן לצפות מרופאים להתמצא ברזי הדתות השונות, ומעבר לכך - אם הרופא יחויב לשאול שאלות בענייני אמונה ודת, יהווה הדבר פגיעה בפרטיותו של המטופל.

עמדה זו בעייתית לא רק בשל העובדה שמטופלים נשאלים מעת לעת, ובצדק, שאלות החודרות לליבת הפרטיות (האם קיימת יחסי מין הומוסקסואליים? האם ההיריון הוא מהבעל? מה המוצא של ההורים?), אלא שהשאלה אינה האם הרופא ייתן ייעוץ דתי, אלא רק אם יעמיד את האפשרויות השונות בפני המטופלים, ויאפשר להם לקבל ייעוץ דתי, כדי שהם יוכלו לשקול את האפשרויות העומדות בפניהם.

פסקי דין אלה מטרידים ביותר כי יש בהם סוג של צביעות ביחס לפרקטיקה היומיומית. קופות החולים משקיעות משאבים רבים כדי לשכנע קהילות דתיות שונות (למשל חרדים) להצטרף אליהן, תוך ציון העובדה שהן עורכות התאמות תרבותיות ודתיות למטופלים. כאשר רוצים את הכספים שלהם זה בסדר להתחשב באמונותיהם, אבל כאשר פוגעים בהם, לפתע השיקול בפיצוי הוא רפואה טהורה בלבד?

הכותב הוא דוקטור, עורך דין ומומחה לרשלנות רפואית