מחזיר אהבות קודמות

ניר חסון
ניר חסון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רוני אלנבלום
אלנבלום. מת כשהוא בשיא פעילותו המחקרית והיצירתיתצילום: אמיל סלמן
ניר חסון
ניר חסון

לזכרו של רוני אלנבלום

ב–13 השנים שבהן אני מסקר את הנעשה בירושלים בעבור "הארץ", פיתחתי ציניות חשוכת מרפא כלפי שלל הטיפוסים של "אוהבי ירושלים": מדריכי התיירים הקיטשיים, שעיניהם מצטעפות מול העיר העתיקה ושפתותיהם ממלמלות קלישאות על העיר היפה בעולם; הפוליטיקאים שמדברים על אחדותה הנצח־נצחית, בזמן שעיניהם עיוורות מלראות חומת בטון בגובה תשעה מטרים שחותכת אותה, ואת האנשים שחיים בצלה של החומה; הדמגוגים שמכתירים את ירושלים כ"לב הפועם של האומה" בלי להבחין שהשוואה של עיר לאיבר אנושי היא מופרכת ומטופשת, ואם כבר — יש מקום לדבר על לב עם עורקים סתומים, עבר קרדיולוגי עשיר וסוף מר. וישנם גם את המתכננים, הפוליטיקאים והפקידים שמתפייטים במסמכים מפורטים על הנוף הקדום בעוד הם מחריבים אותו; קנאים שמקדשים אבנים, מתנחלים שמקדשים נדל"ן ויזמים שמקדשים כסף — כולם מנופפים בסיסמאות אהבה לעיר.

אבל לאוהב ירושלים אחד הייתי מוכן לסלוח, כי אהבתו היתה תמימה, אבל גם מבוססת היטב על אדנים אינטלקטואליים. הוא היה אדם שהעיד על עצמו שהוא מאוהב בעיר וסובל ממופע קל של סינדרום ירושלים, אבל בה בעת התבונן בירושלים ובירושלמים במבט מרוחק ומעט ציני של חוקר. זהו פרופסור רוני אלנבלום. "אם אשכחך ירושלים?", אמר בהרצאה שנשא בקיץ האחרון במכון בן צבי, "איך אפשר לשכוח אותה? היא כל הזמן בחדשות!"

אלנבלום היה חוקר במחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית, אבל עסק בהיסטוריה צלבנית, ארכיאולוגיה, גיאולוגיה, אורבניוּת היסטורית, אקלים ושבריריותן של אומות. ומעבר לכל אלה, הוא היה ירושלמי גאה (יליד באר שבע), שקיבל בהבנה, אם כי בצער ובתמיהה, את העובדה שיש אנשים בעולם שלא אוהבים את ירושלים ולא רואים בה מודל לחיים טובים.

ירושלים של רוני אלנבלום היא קודם כל עיר מרובת גוונים, שבניגוד לתל אביב יש בה "אלטרנטיבה רב תרבותית אמיתית", כפי שכתב לפני 17 שנה במאמר תשובה מושחז לנרי ליבנה, שטענה שעירו האהובה גמורה. "יש בה ערבים ויש בה מזרחים, יש בה חילונים ויש בה דתיים, ולכולם יש אליטות שכותבות, חושבות ויוצרות", הוא כתב. "יש בה יותר סוגים של נוצרים, של יהודים ושל מוסלמים מאשר בכל מקום אחר תחת השמש. יש בה קהילות שונות, דעתניות, עצבניות, שונאות ומתעבות. אבל הקיום של כולן יחד יוצר משהו חדש: שונה, מרתק ומלהיב".

בעולם קיימות אמנם ערים מגוונות רבות, אפילו יותר מירושלים, אך הייחודיות של ירושלים, כפי שאבחן אלנבלום, היא שזו עיר שכולה מיעוטים. כל אחת מהקבוצות שמרכיבות אותה רואה בה את ביתה וחושבת שהיא צריכה לשלוט בה, אבל באותו הזמן לאף אחת מהן אין הגמוניה, וכולם פוחדים מכולם. הפלסטינים הם המיעוט הגדול ביותר, שמקופח באופן שיטתי וממוסד. החרדים הם מיעוט רב עוצמה, אבל כזה שחש איום תמידי על אורחות חייו. "החרדי מפחד מהצל שלך, מהמודעות ומהאינטרנט ומצורת הלבוש שלך", אמר אלנבלום בראיון לפודקסט "גיקונומי". אבל חששותיהם של החרדים לא מעניקים לחילונים את הכוח, כי גם הם חשים מאוימים: "החילוני שעובר ברחוב ופתאום רואה צל צלו של חרדי, חש כאילו זהו, כלה ונחרצה, 'החרדים באים!'", אמר אלנבלום.

הדתיים הלאומיים חשים שירושלים היא בירתם, אבל גם הם מיעוט בה. אלנבלום תיאר את התחושה הזו ממושב האופניים שלו: "אני נוסע מבקעה להר הצופים, אני נוסע דרך שלוש ערים ודרך הנופים היפים ביותר בעולם. בשום מקום אין לי את התחושה שיש לאנשים בתל אביב, שהם ההגמוניה, שהם בעלי המקום... כל אחת מהקבוצות נמצאת במלחמת קיום מתמדת".

בין כל אלו מסתובבים בעיר עשרות על עשרות של מיעוטים קטנים: כיתות נוצריות, חסידויות איזוטריות, קהילות יהודיות על הספקטרום הלא אורתודוקסי, דתל"שים, להט"בים, צוענים וסטודנטים. כל אלו משוכנעים, ולא בלי בסיס, שהמיעוטים הגדולים מבקשים לרמוס אותם. הפחדים הללו מניעים את העיר, והם אוצר בלום למי שמתבונן בה במבט של היסטוריון. "זה מעייף להיות מיעוט", זאת תחושת הכבדות והקושי שמציבה ירושלים לתושבים שלה. אבל לעיתונאים ולחוקרים קשה למצוא עיר מעניינת יותר.

לפני חודש, בגיל 68, אלנבלום, ידידי ומורי, לקה בלבו ומת כשהוא בשיא פעילותו המחקרית והיצירתית. "אני אולי הבן אדם הכי ירושלמי שאני מכיר", הוא אמר על עצמו, "רוח הקודש לא עברה עלי, אבל אני בהחלט יכול לתאר את היחס שלי לירושלים כסוג מסוים של התאהבות, משהו מאוד מעניין, מסקרן ומלהיב". לפעמים סדקים קטנים נפערים אפילו בציניות חשוכת מרפא.

כתבות מומלצות

פרופ' ינאי עופרן , במעבדת ביולוג'יק דיזיין ברחובות

במעבדה קטנה ברחובות נולד הנוגדן הראשון בעולם שנוצר על ידי מחשב

עדי גרתי

זאת הייתה תשובה מושלמת - כך מסבירים "כיבוש" ב-25 מילים בלבד

אפרת גוש. המאבק לא נשלם

השיר של אפרת גוש נובע מהקרביים של מלחמתה בהתמכרות לאלכוהול

נאסים שומאן בביתו, השבוע. הוא וחברו לא נטלו חלק פעיל בהפגנה, רק הלכו על הכביש

שני סטודנטים הלכו להם, ולפתע חיילים המטירו עליהם אש כבדה

לימודים הומניסטיים לנוער באוניברסיטת בן-גוריון. תוכנית הלימודים לכיתות ו'־ט' מתמקדת ב"הסברה"

מי האנשים שחיו כאן לפני הצלבנים? לתלמידי ישראל אסור לדעת

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בתביעה נכתב כי הראיון כולו "התנהל בצורה שאינה מכבדת או רצינית״ כלפיה

המועמדת התחברה לראיון עבודה בזום - וקיבלה מהמראיין מייל שהדהים אותה

ריי דליו

מייסד קרן הגידור הגדולה בתבל: מזומן הוא זבל - ממשלות יחסלו את ביטקוין

ישראל פישר

יוקרה זה רע? כך נראים החיים במגדל חדש בתל אביב

מפגינים נגד יוקר המחיה מול בית הנשיא בסרי לנקה

קו השבר שעלול לקחת את הכלכלה העולמית למקום אחר, אפל יותר

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?