איראן זה איום. ונשים בתוך הבית שלהן?

יש משהו מעודד בכך שסערת ארז דריגס לא ירדה למצולות זיכרון הגוגל לפני שהברזל קיבל עוד מכה אחת בדמות הראיון עם דנה וייס שכלל הודאה, וידוי, התנצלות, ובעיקר, בשונה ממה שהתרגלנו - המוכנות לא לטאטא את הסוגיה מתחת לשטיח בחסות אנשי יח"צ. זה מעודד אבל לא מספיק, לא בגלל הראיון עצמו אלא בגלל שעדיין על זה קל יותר לדבר, ואילו על מה שקורה בחיים עצמם של רוב האזרחים והאזרחיות הפשוטים אנחנו לא שומעים מספיק. הברזל שלהם נשאר רותח כל הזמן, מחוץ למעגל הנראות, ללא כל אזכור בגוגל.