דיסטל־אטבריאן, נתניהו רואה בך לא יותר מפרֵחה כנועה

כמזרחית שגדלה בשכונה, ייתכן שהיה מצופה ממני להיסחף בהתרגשות אחר הקול העדין והנוסטלגי שלגלית דיסטל־אטבריאן בנאום הבכורה שלה בכנסת, שתיאר ילדות עממית ואותנטית צבועה בפירות וירקות בשוק, ברקע סיפורי הוריה, המסורתיים והמתוקים מאיספהאן. אך מי שעוקב אחר דיסטל־אטבריאן ומסריה, ובעיקר מי שמזהה את מיקומה בקרקס התרבותי והפוליטי של החברה הישראלית ב–2021, מזהה מיד שתיאורי הפולקלור הקיטשיים והציוריים בפתח דבריה אינם אלא ענן מתוק לכאורה, המשמש לסופרת כמעין רקע שעליו תניח בעוד רגע את דוקטרינת הדה־לגיטימציה וההסתה שלה בשירות ראש ממשלה שלא נבחר.