"עלומים" חוטאת בתיאור בתי הספר לנוער בסיכון

נעמה אזולאי ורונית קרק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
יהודה לוי, יניב ביטון ושני כהן ב"עלומים"
יהודה לוי, יניב ביטון ושני כהן ב"עלומים"צילום: צילום מסך תאגיד ה
נעמה אזולאי ורונית קרק

בימים בהם יש תחושה שהאלימות בחברה הישראלית גוברת והולכת, הצפייה בסדרה "עלומים" של "כאן 11" היא כמו בוקס בבטן ומעוררת תחושה של אי-נחת וחשש. הסדרה מציגה את סיפורם של נערים הלומדים בתיכון לנוער בסיכון בבית שמש, החיים בעולם של אלימות ופשע ממנו קשה להיחלץ, ומעוררת תחושה חזקה של פחד והיעדר תקווה. עם זאת, הניסיון שלה להציג תמונת מצב אותנטית של בית ספר לנוער בסיכון רחוקה מאוד מהמציאות.

בעוד שנערים עמם שוחחנו, הלומדים בבתי ספר מסוג זה, מעידים על כך ש"ברור, יש לנו הרבה חברים שהם ממש כאלה", ההתייחסות לבית הספר איננו אמין והצוותים החינוכיים עמם דיברנו חזרו ואמרו: "אין ספק שהסדרה מרעידה מיתר... אלה הנערים שלנו, אבל... ". האבל הזה, חוזר על עצמו בכעס ועלבון בכל שיחה עם מנהלים ומנהלות של בתי הספר האלה.

על-פי נתוני משרד החינוך, יש בארץ 130 בתי ספר לנוער במצבי סיכון שבהם לומדים כ-15 אלף נערים ונערות. לכולם פערי ידע ומיומנויות למידה שנובעים מתקופות שבהן לא הגיעו בפועל לאף בית ספר. האתגר של בתי הספר לנוער בסיכון הוא ליצור באופן מושכל ומורכב את המעבר של אותם נערים ונערות משולי החברה חזרה למרכזה.

לבתי ספר אלו אכן מגיעים גם בני נוער שדומים לאלו שמוצגים בסדרה, שזהו עולמם וזוהי התנהגותם. אלה בני נוער שהודרו לשולי החברה, שנחשפו מגיל צעיר לעוני, לעתים גם לסמים ואלימות. אצל חלקם, כמו בסדרה, המשפחות אינן מהוות עורף כלכלי, רגשי או חינוכי. אלא שכאן מגיע ה"אבל" והכעס הנלווה. התחושה שלנו ושל צוותי החינוך עמם שוחחנו מהצפייה בסדרה היא שהאופן בו מציגים את בתי הספר מעוות בצורה משמעותית ואיננו מייצג את העקרונות לפיהם מתנהלים בתי ספר אלה. אז איפה ההבדל בין הסדרה למציאות? "בהכל!" הם עונים. "בחוסר המשמעות והכלום של בית הספר".

נכון, המסע מעולם הפשע לעולם הנורמטיבי, שאליו לוקחים בתי הספר הללו את התלמידים שמגיעים אליו, לא תמיד זה מצליח. יחד עם זאת, המסע הזה תמיד מתקיים בכלים חינוכיים ולימודיים שהם לא גחמניים, כמו שנראה בסדרה, אלא מוסדרים. בסדרה, מצטיירת המנהלת כדמות גרוטסקית הנמצאת כל היום בחדרה ועסוקה בלהחביא נתונים על מספרי התלמידים ועל העבריינות שהיא מודעת לה. דמות המתנדב עוברת כל גבול אפשרי. מההיכרות שלנו את התחום ולטענת המנהלים והמנהלות, היא נעה בין הזייה רחוקה מהמציאות לסטראוטיפים נוראיים שעושים נזק ממשי לבתי הספר. אנו מאמינות כי ניתן היה לספר את אותו הסיפור בדיוק, בלי להציג תפאורה סטראוטיפית ולא מייצגת של בתי ספר לנוער בסיכון, ובדרך שאינה מעידה על חוסר היכרות עמם ועם הנתונים.

באתר "שקיפות בחינוך" של משרד החינוך, ניתן להתרשם מההצלחות של בתי ספר לנוער בסיכון. 35.4% מבני הנוער מסיימים את בתי הספר עם בגרות מלאה, 32% מסיימים עם תעודת הסמכה טכנולוגית ואיתה אפשר להתקבל למכללות לטכנאים והנדסאים. שיעור הנשירה עומד על 2.6% בלבד, שיעור המתגייסים לצבא חצה מזמן את רף 70%. בבית הספר בבית שמש, הדומה לזה שמוצג בסדרה, למדו 113 תלמידים בכלל השכבות - 62.5% סיימו עם תעודת בגרות מלאה ושיעור המתגייסים לצה"ל והמתנדבים לשירות לאומי/אזרחי הוא 86%.

ד״ר נעמה אזולאי היא סוציולוגית, עוסקת בניהול מסגרות פורמליות ובלתי פורמליות של בני נוער בהדרה ובסיכון ב-35 השנים האחרונות. בתפקידה האחרון ניהלת את רשת בתי הספר ברנקו וייס

פרופ׳ רונית קרק היא ראשת המגמה החברתית-ארגונית במחלקה לפסיכולוגיה ומייסדת מסלול "מגדר בשטח", לתואר שני באוניברסיטת בר-אילן

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ