איתי רום, דוקו אכן אינו עיתונות. הוא גם לא מתיימר להיות

חגית בן יעקב
חגית בן יעקב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
תושבי טנטורה, לאחר כיבוש הכפר
המציאות היא מורכבת. קולנוע דוקומנטרי, בשונה מעיתונות, מנסה לאחוז במורכבות הזאת ולתת לה מקום, לעורר מחשבה. תושבי טנטורה, לאחר כיבוש הכפרצילום: הספרייה הלאומית
חגית בן יעקב
חגית בן יעקב

בסרט "1341 פריימים מהמצלמה של מיכה בר-עם" של הבמאי רן טל, מתווכחים מיכה ואישתו אורנה על הפער החמקמק בין הזיכרון לבין התיעוד, הכתוב והמצולם. לא תמיד נמצאת מצלמה בכל מקום וגם אם היתה - תמיד צריך לשאול מה לא נכנס לפריים, מה נשאר על רצפת חדר העריכה.

טועה איתי רום, בטור שפרסם במדור זה, כשהוא טוען שיוצרי הדוקו חוטאים למוסר הבסיסי. לא שאין מקרים של סצנות מבוימות או עיוותי עובדות, אולם כשהם מתרחשים, דואגת תעשיית הקולנוע התיעודי להציף אותם, לנהל שיח ואם יש צורך גם להוקיע.

השאלה האתית תמיד עומדת בלב היצירה הדוקומנטרית. מושאי התיעוד שלנו וההשלכות של היצירה שלנו על המציאות מלווים אותנו לכל אורך התהליך, משלב התחקיר ועד סיום העריכות. מרבית היוצרים מודעים לגודל האחריות המונחת על כתפיהם ופועלים בהתאם. יחד עם זאת, הניסיון לאחוז במציאות החמקמקה באמצעות תלי תלים של פרטים, מסמכים ונתונים חוטא לתפקיד הגדול יותר, לגישתי, של הקולנוע הדוקומנטרי.

קולנוע דוקומנטרי במיטבו הוא סוכן שינוי מתוחכם שיודע לפתוח פתח למקומות שלא הכרנו, לרעיונות שלא שמענו ולזרוע זרע של מחשבה חדשה. לאט לאט הוא מתגנב וחותר תחת פרדיגמות מקובלות ומציע כיוון מחשבה חדש, זווית ראייה פחות מוכרת ופחות הגמונית.

העובדה שהאנשים הללו הרגישו שאין להם במה לספר את הסיפור שלהם מעוררת את המחשבה שאולי הדרך שבה הוצג משולם בתקשורת בזמן האירועים לא היתה מקרית ושירתה סיפור גדול יותר. מתוך הסדרה "חידת משולם"צילום: כאן 11

כשרני סער בוחר בסדרה "חידת משולם" להפנות זרקור אל האנשים שהיו שם, בבית של עוזי משולם ביהוד, הוא לרגע לא טוען שלא היתה אלימות במקום, להיפך. אבל הוא גם מציג את הסיבות שבגללן הגיעו אל הבית כל-כך הרבה אנשים. העובדה שהאנשים הללו הרגישו שאין להם במה לספר את הסיפור שלהם מעוררת את המחשבה שאולי הדרך שבה הוצג משולם בתקשורת בזמן האירועים לא היתה מקרית ושירתה סיפור גדול יותר. אולי, אומרת בסדרה אילה חסון, עשו בי שימוש פוליטי שלא הבחנתי בו בזמן אמת. אולי.

המציאות היא מורכבת. קולנוע דוקומנטרי, בשונה מעיתונות, מנסה לאחוז במורכבות הזאת ולתת לה מקום, לעורר מחשבה. האם אלון שוורץ טוען בסרטו "טנטורה" שהיה בהכרח טבח בחפים מפשע? חד-משמעית לא. הוא מציג את העדויות של אנשי חטיבת "אלכסנדרוני" - חלקם טוענים כך וחלקם אחרת. סביר להניח ששני הצדדים צודקים במידה מסוימת. האדם היחיד לא נמצא בכל מקום ולא רואה הכול, אבל הנה - הסרט פתח למחשבה חדשה על אירוע ממשי. כך גם לגבי פרשת משולם וכך לגבי "ג'נין ג'נין". העדויות הן של אנשים שהיו במקום וחוו חוויה ולכן ראוי שגם הם יישמעו. זה לא הופך אותם לשקרנים ואת מי שנותנים להם קול ופנים ללא מוסריים. זה רק מראה עד כמה המציאות היא מורכבת.

הכותבת היא יושבת ראש הפורום הדוקומנטרי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ