גם הצנזורה הצבאית היא זרוע של יחסי ציבור

ענת סרגוסטי-צרובה
ענת סרגוסטי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
קשה לחמוק מהמסקנה שתכליתה של הצנזורה הצבאית היא לאפשר תזמון של פרסום הידיעות באופן שהופך את המידע הטריוויאלי, את הכרוניקה הצבאית, למוצר יקר מציאות ונדיר להשגה
קשה לחמוק מהמסקנה שתכליתה של הצנזורה הצבאית היא לאפשר תזמון של פרסום הידיעות באופן שהופך את המידע הטריוויאלי, את הכרוניקה הצבאית, למוצר יקר מציאות ונדיר להשגהצילום: דן קינן
ענת סרגוסטי-צרובה
ענת סרגוסטי

כמו מקהלה מיומנת היטב, שכל אחד מחבריה עובד בתזמון מושלם עם האחרים, פרסמו השבוע כל ערוצי הטלוויזיה וכל אתרי החדשות תיעוד מצולם מהפעולה של כוחות צה"ל בעיר שכם לתפיסת מבוקשים.

ככל הידוע, איש מהעיתונאים שדיווחו על הפלישה לשכם לא נלווה לכוחות, ואף אחד מהם לא היה בשכם בעת הפעילות המבצעית של חיילי צה"ל. עם זאת, כולם השתמשו באותם חומרים מצולמים, וסיפקו לקהל הצופים והקוראים את אותם פרטים על המבצע. ככל הידוע, הכתבים הצבאיים לא הצליבו את המידע שקיבלו עם מקורות פלסטיניים בשכם, אף שמדובר בפרקטיקה עיתונאית בסיסית. מי שהיו בשטח וצילמו הם חיילים ביחידת ההסרטה של דובר צה"ל. הם שסיפקו לכתבים הצבאיים את חומרי הגלם ואת הפרטים — ועליהם הסתמכו הכתבים כדי ליצור את דיווחיהם.

ההתנהגות הלא־עיתונאית הזאת היא תוצר של העובדה, שיחידת דובר צה"ל לעתים קרובות מתפקדת כמשרד יחסי ציבור מיומן ומשומן — ובעיקר עתיר משאבים אנושיים וטכנולוגיים. התקשורת, מצדה, צמאה לחומרים מצולמים זולים (בחינם, במקרה הזה), מגניבים, המראים אקשן אמיתי, ועוד מטפחים את הגאווה הלאומית ומתדלקים את המורל.

באותו אופן מתוזמן, מתואם ומשותף, פרסמה אותה מקהלה כמה ימים קודם לכן את אותה ידיעה, בניסוח אחד: "צה"ל התיר לפרסום: ישראל משתמשת במל"טים תוקפים בעת פעילות מבצעית". המל"טים התוקפים ידועים גם בכינוי "כטב"מים" (כלי טיס בלתי מאוישים).

גם כאן מי שעומד מאחורי תזמון הידיעה הוא הצבא, שמפעיל את היחידה הנקראת "הצנזורה הצבאית". היא שאסרה את פרסום הידיעה בתקשורת הישראלית בעבר, אף על פי שכבר 15 שנה ידוע שישראל משתמשת בכלי הטיס הנ"ל, וידיעות בעניין פורסמו לא אחת בתקשורת הבינלאומית. כך, מצד אחד הצבא חוסם את יכולתה של העיתונות החופשית לבקר, לתחקר, לפרסם וליידע את הציבור בעניינים שבמרכז האינטרסים שלו, ומן הצד האחר הוא בוחר בפינצטה לא רק מה יותר לפרסום, אלא גם מתי יותר הפרסום ובאיזה אופן בדיוק.

אין ויכוח שצריך לאסור פרסום ידיעות מבצעיות שעלולות לפגוע בהצלחתו של מבצע צבאי קונקרטי. כל עיתונאי יסכים למגבלה מסוג זה. שום ידיעה אינה שקולה לחיי אדם שעלולים להיפגע. הבעיה היא שמוטת ההשפעה והאיסורים של הצנזורה בישראל חורגת בהרבה מגבולות ההגנה הקונקרטית על מבצע צבאי כזה או אחר, או על חייהם של חיילים ואזרחים המעורבים במבצע; היא קשורה לאינטרסים שאין להם שום קשר להגנה כזאת.

בשנת 2022 ישראל היא היחידה במדינות המערב שצנזורה צבאית פועלת בה כדבר שבשגרה — ומכאן שהשאלה על יעילותה של צנזורה צבאית נראית ארכאית. אין צורך להכביר במילים על עידן הרשתות החברתיות ועל הטכנולוגיה שהופכת כל סמארטפון לתחנת שידור משוכללת ובעלת גישה לאינספור פלטפורמות חובקות תבל.

אבל לא רק שאלת היעילות עולה כאן — אלא גם שאלת התוכן והערך, כלומר על מה בדיוק הצנזורה הצבאית מתיימרת להגן. במקרה של הכטב"מים, למשל, בהתחשב בעובדה שכל ילד בעזה יודע את מה שהצנזורה פוסלת לפרסום בישראל — מה המותר שלה? קשה להימנע מהמסקנה שהצנזורה, לצד יחידת דובר צה"ל, היא גם זרוע של יח"צנות, ותכליתה לאפשר תזמון של פרסום הידיעות באופן שהופך את המידע הטריוויאלי, את הכרוניקה הצבאית, למוצר יקר מציאות ונדיר להשגה.

כך הצנזורה ויחידת דובר צה"ל הופכים את העיתונות כולה, ואת מערך הכתבים הצבאיים, לקהל שבוי של הודעותיהן. הן מלעיטות אותו בחומר גלם מצולם ממבצעים בעורף האויב וממופעי ראווה של יחידות מיוחדות בתזמון שמתאים לאינטרסים ולמטרות שצה"ל רוצה להשיג, ולאו דווקא לעקרונות של עיתונות עצמאית וחופשית.

וכך המנגנון הזה מייבש את התכונות שבלעדיהן אין עיתונות חופשית ועצמאית: סקרנות, עצמאות, חוסר מורא מכל ריבון, בעל הון או שלטון, ורצון לחפש את הסיפור דווקא במקומות החשוכים.

הכותבת היא עיתונאית ומשמשת אחראית חופש העיתונות בארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ