עוד יש סיכוי לשינוי, אבל השער הולך ונסגר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אנשים במהלך ימי קורונה
צילום: מוטי מילרוד
רן בליצר
רן בליצר
רן בליצר
רן בליצר

כתיבת טור זה כרוכה בתסכול רב. חשבתי וקיוויתי שנהיה כעת במצב שונה לגמרי. קראתי כעת שוב טור שכתבתי באפריל, מוצאי הגל הראשון, ובו פירוט המערכים הנחוצים להקמה מיידית כדי למנוע עלייה מחודשת של התחלואה ולבלום צורך עתידי בסגר נוסף. שלושה מהם מופעלים לראשונה רק השבוע: מפקדת 'אלון' לקטיעת שרשאות הדבקה (הפעלה מלאה רק בסוף אוקטובר); מערך מדדי איכות לתהליך בלימת התפשטות המחלה; ומתווה הרמזור, אשר יכנס לתוקף בתחילת השבוע.

אם מתעקשים לחפש את הצד החיובי, אולי בדיעבד עוד יצא הפסדנו בשכרנו בגל השני. לולא התרחש, היינו כנראה ממשיכים להתבשם בהצלחתנו בגל הראשון, ומגיעים חשופים לגל חורף שהיה עושה בנו שמות. על הצד הפחות חיובי יש לומר - כניסת המערכים לפעולה מגיעה בזמן פציעות. נתוני התחלואה האחרונים מראים עלייה ארצית, מפושטת, בעייתית, בכל המגזרים, שהביאה אותנו למקום הראשון והמפוקפק בשיעור התחלואה לנפש בעולם.

את הפרשנות לנתונים מהשבוע האחרון יש לסייג בכך שחלק מהעלייה הדרמטית השבוע (מכ-2,000 לכ-3,000 נדבקים מאומתים ליום) מיוחסת לריבוי הבדיקות באוכלוסיה החרדית, כחלק מהמענה להתפרצות וסקר הישיבות. זו למעשה תוצאת לוואי מבורכת של תהליך סדור לגילוי תחלואה. בנוסף, חתך גילים המאפיין חלק זה של העלייה לא יתבטא בעלייה דרמטית בזרם החולים הקשים בטווח הקרוב. אולם החלק האחר בעלייה, בכל המגזרים, זה המיוחס להתעלמות מהנחיות והתקהלויות אסורות, צפוי להביא לעלייה כואבת בתחלואה הקשה ולעליית קצב הצטברות החולים הקשים בבתי החולים.

חומרת המצב הקיים

רבים חושבים (או אומרים בגלוי) כי המשק בישראל פתוח באופן נרחב, יותר מברוב מדינות המערב. אינדיקטורים שונים מעידים שהכלכלה משתקמת לאיטה, אולם ברור שהמצב הכלכלי על עברי פי פחת. למה לא להמשיך 'לסחוב' את המצב הקיים ולראות מה ילד יום?

אבל כמו הצפרדע שהתרגלה לאט למים רותחים, אנחנו חיים ׳בשלום׳ עם מצב בו 10-20% מהתמותה היומית בישראל מתרחשת עקב הקורונה. אנו נפרדים מ-100 אנשים בשבוע, חלקם צעירים ויחסית בריאים, רובם ברי מניעה.

שוק הפשפשים, יפו. איש איש לביתוצילום: מוטי מילרוד

המצב לא טוב, אך הוא יכול להיות הרבה יותר גרוע. כדאי לגלות זהירות ולא למהר להתבשם מהשערות שטרם בוססו על נקודת חסינות אוכלוסייתית אליה אוטוטו נגיע, עקב חשיפות עבר לנגיפים דומים או עקב סף חסינות עדר נמוך מכל אשר ידענו בכל מחלה אחרת. אלו תיאוריות אטרקטיביות אך לא מבוססות דיין שמגבירות את הבלבול בציבור. מפתה להיתלות בהן, אולם הן מתבררות שוב ושוב כמשענת קנה רצוץ. יתרונם של אקדמאים השולחים ידם לראשונה בפרשנות נתונים אפידמיולוגים במסגרת המשבר הנוכחי, הוא שהם תמיד יכולים לחזור בעוד חודש עם הסבר חדש, אחרי שהקודם פגש את קרקע המציאות. למקבלי החלטות אין את הפריווילגיה להסתכן בהימור פרוע.

הגישה המכונה בטעות "המודל השוודי", של אי-הפרעה להתפשטות המחלה, יכול בקלות להפוך, ודאי בחורף, ל"מודל ניו יורק". אף מדינה בעולם לא מצליחה באמת לסגור בגדר את האוכלוסייה המבוגרת והפגיעה. עוד לא נצפה בעולם סף של בלימה פתאומית עצמונית של התחלואה ללא התערבות, אבל התפשטות בלתי נשלטת שמפרקת מערכת בריאות מפוארת? ראינו גם ראינו. גם הם חשבו שלהם זה לא יקרה, וכנראה גם להם היה חוקר שהעריך בביטחון שלא יהיו יותר מעשרה מתים.

החורף בפתח, ואם התחלואה תעלה עוד, מערכת הבריאות הישראלית לא תוכל עוד לשמור על שיעורי תמותת חולים (CFR) מהנמוכים בעולם, וכולנו נזדעק "תעשו משהו!". אבל אז - השפעת התיקון איטית, התחלואה הקשה יורדת בעיכוב ניכר והמחיר כבד. לכן אין ברירה - יש לפעול כעת להורדת התחלואה.

דילמת האסיר

ואכן, רבים תומכים בצעדים למניעת הדבקה, אבל בתנאי אחד - שלא יפגעו בפעילות שיקרה לליבם. תרבות, תפילה, מסעדות, חתונה, מפגשים חברתיים - כולם רוצים לסמן את הקו אינץ' אחד מעבר לגבולם. בהקשר זה נדמה לעיתים שלישראל יש 2 מצבי הפעלה בלבד: "הסורים על הגדרות" או "איש איש לביתו". כשהאיום בעין - כולם מתכנסים סביב הדגל, חותרים יחד לטוב המשותף, אלטרואיזם עד לניצחון. אחרת? אף אחד לא רוצה לצאת פראייר. כלכלה התנהגותית קלאסית - הגעה לשווי משקל נאש קהילתי בו נגררים ומתקבעים בבחירה הרעה לכולם, במקום לחתור יחד לנקודת איזון בה כל אחד לוקח אחריות, מקריב מעט וכך ממקסמים את הטוב הקולקטיבי המצרפי.

חשוב לומר, הבעיה איננה מגזרית. העלייה היא בכל הארץ. הגענו למצב בו פחות מ-20% מהאוכלוסיה גרה בישוב ירוק. מסעדות בערב דחוסות בצעירים ללא מסיכות מעל למסגרת המותרת. ההתנהלות שערורייתית בחתונות ושמחות, בכל המגזרים. תמונות מהימים האחרונים של התקהלויות ללא מסיכות בחללים סגורים - במלונות, במירון, באירועים פרטיים. מטריד ומתסכל, ומפורר את הלכידות החברתית.

בנקודה זו בזמן, הישובים בהם גרה קרוב למחצית האוכלוסיה צבועים אדום/כתום. מכלולים ומרכזי שליטה מקומיים הוקמו כדי לעזור לישובים אדומים להתמודד, ואין לטעות - המאמצים המושקעים שם גדולים וההתמודדות של הקהילות שם מורכבת וקשה מאוד. לא בגלל שהציבור שם פחות ממושמע, כפי שנוטים להאשים, אלא קודם כל בגלל שתנאי החיים הבסיסיים שם צפופים ושלובים באופן שקשה לתושב תל-אביב להבין. רמת המשמעת האישית וההתערבות הקהילתית הנדרשת בבני-ברק או ברהט כדי למנוע התפשטות תחלואה, גדולה משמעותית מזו הנדרשת בהרצליה או נהריה. באותה התנהלות ואחריות, התחלואה בבני ברק תהיה גבוהה יותר במצב הבסיס. לפני שמפנים אצבע מאשימה, צריך להבין שגם מפת האתגרים דיפרנציאלית, לא רק מפת התחלואה.

מתחם בדיקת קורונה ברהט. גם מפת האתגרים דיפרנציאלית, לא רק מפת התחלואהצילום: אליהו הרשקוביץ

אם גם כך נגיע לריסון מהודק - למה לא עכשיו?

שאלה שאני שומע יומיום מהמחנה הניצי של המאבק בקורונה: אז למה לא תכריזו כבר על סגר וזהו? למה מחכים? למה לא "לגמור עם זה כבר"? פוליטית ואכיפתית זו הרי אופציה קלה יותר מהגבלות דיפרנציאליות. אולי באמת ניתן זבנג אחד כמו שצריך לקורונה, נקטין את התחלואה צ'יק-צ'ק מ-3000 ל-100, ואז ננהל משק פתוח לרווחה עם מרווח ביטחון לחורף?

אז זהו, שלא. ראשית כל, אתייחס לאחת ההצעות שעלו בקבינט - סגר ארצי קצר (10 ימים). אין "סגר לייט" - סגר קצר יכניס את החולים לסבב של הדבקות משפחתיות, אולי אף יגביר הדבקה במשפחות (ראו את היקפי התחלואה בקפסולות בישיבות, 2-3 שבועות מרגע כניסתם לסגר קבוצתי). ואחרי עשרה ימים, נשחרר את המדבקים מהסגר החוצה לחיי שגרה ברמזור ירוק? רוב המדענים עמם שוחחתי סבורים שסגר קצר הוא הרע מכל העולמות.

חשוב לזכור שגם ריסון מהודק, ארצי וממושך לא מבטיח תוצאות מלאות. תרחיש אפשרי ביותר: נכנסים לריסון של מספר שבועות בחגים, ללא סגר מלא - אין מסחר ופעילות פנאי, אבל אנשים רשאים להסתובב ומקיימים (פחות) מפגשים משפחתיים וחברתיים. התחלואה יורדת, אבל לאט. כעבור שלושה שבועות מצליחים לרדת לאלף נדבקים חדשים ביום. ואז - עד מתי ממשיכים? חוזרים ל"רמזור" ומסתכנים שוב באיבוד שליטה? ירידה אפשרית מאלפיים לאלף נדבקים נדמית כהישג משמעותי ששווה את המאמץ, אלא שכבר ראינו שבתוך 10 ימים - מה-5 ביולי - עלה מספר החולים היומי מכ-800 לכ-1,800. ההישג שנקנה ביסורים יכול להיעלם כהרף עין בהיעדר מנגנונים אפקטיביים לשמירת ההישג בערים שאינן אדומות.

לכן לעמדתי, ריסון הדוק ארצי מתחייב רק כאשר מתמלאים שלושה תנאי "אין ברירה":

קירבה "בעין" לסף הספיקה של מערכת הבריאות: אנחנו "הולכים על קו המצוק" זה חודש ויותר, אולם נראה שהיציבות השברירית על סף הפרה, והמודלים חוזים מגמת עלייה. נקווה שהיא תהיה הדרגתית ונשלטת, שכן אם התחלואה הקשה תעלה פתאומית, אנו בתוך מרווח הבלימה ולא נצליח לעצור בזמן. והחורף מתקרב.

יוכח בסבירות גבוהה שהמאמצים 'ללא סגר' נכשלים ביצירת מגמה מספקת של ירידה בואכה אתגרי החורף: עד רגע זה טרם הופעל המערך המשולב של  הרמזור, המשל"טים, והאכיפה המוגברת. אין לדעת אם די במגבלות הכלולות בו לייצר מגמת ירידה, אבל יש סיכון שגם לא נזכה לדעת - המתווה אושר מאוחר, מופעל רק כעת, ויורגש רק בעוד שבועיים. בהיעדר שינוי דרמטי בהתנהגות האוכלוסיה, התועלת הטמונה בו עלולה/צפויה לא לספק את הירידה הרצויה. אבל יש עוד פתח צר לתקווה.

מערכים לאומיים לאיתור חולים וקטיעת שרשראות הדבקה, ייבנו, ינוסו, ימדדו וימצאו מוכנים למניעת עלייה מחודשת: בהקשר זה יש לומר - המערכים עוד לא מוכנים, ותהיה ודאות גבוהה למוכנותם רק בסוף אוקטובר. זו (השלישית) היא הסיבה העיקרית בעטיה גם מי שראה הכרח בריסון מהודק, ממשיך לדחות אותו, גם כאשר הוא נדמה (כמעט) בלתי נמנע. כל יום שעובר מקרב אותנו לאסטרטגית יציאה סבירה. כל יום מגדיל את הסיכוי לפגוש ביציאה מערך כשיר לאתגר.

לבסוף - אסור לצאת למהלך כזה ללא מהלך כלכלי משלים, אשר יוודא משענת כלכלית יציבה וימנע פגיעה בלתי הפיכה בעסקים והפרטים אשר צפויים להפגע מהמהלך. ללא גב כזה, אין תקוה להשיג תמיכה של הציבור במהלך.

חורף בירושלים. אסור להגיע לעונה הקרה ללא ירידה משמעותית בתחלואהצילום: אמיל סלמן

השורה התחתונה

ראשית, אסור להגיע לחורף ללא ירידה משמעותית בתחלואה. אנחנו מתקדמים בתוך "מרווח הבלימה", וכל האינדיקטורים מכוונים לצערנו למגמת עלייה.

שנית, השפעות הרמזור ימדדו לראשונה רק סביב ראש השנה. עוד קודם לכן, אם לא נראה מגמת ירידה משמעותית, סביר שידרשו עוד מגבלות כואבות בכל המגזרים והערים כדי לגדר סיכונים. בהקשר זה, בחירה להטיל מגבלות ארציות הדוקות בתקופת החגים תיצור נזק מופחת למשק ביחס לאלטרנטיבה בתקופה מאוחרת יותר. אבל אז, ילקח סיכון שכן המהלך יסתיים בטרם תושלם הקמת מפקדת 'אלון' לקטיעת שרשראות ההדבקה. אם כך יוחלט, נקווה שכלל המערכים שיושלמו עד אותו מועד של עצירת המגבלות, יספיקו כדי לשמור על התחלואה נמוכה בעת פתיחה מחודשת של המשק.

לבסוף, למרות התסכול המובן, לטעמי בעת הזו חייבים למקד את השיח לא באשמה אלא בפתרונות, בשותפות הגורל וההתמודדות של כל חלקי החברה יחד עם האתגר הכבד שלמולנו. אם כולנו, כציבור (על נבחריו) וכפרטים, נזכור שבאירוע הזה שם המשחק הוא תלות וערבות הדדית, דוגמה אישית ולא הפניית אצבע מאשימה לציבור זה או אחר, אולי עוד נצליח לחשב מסלול מחדש.

הכותב הוא ראש מערך החדשנות בכללית, וראש קבינט המומחים המייעץ לתכנית 'מגן ישראל'

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ