רטוריקה של ייאוש

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאמר המערכת

נאומו התוקפני של הנשיא הפלסטיני, מחמוד עבאס, בעצרת הכללית של האו"ם נתפש בישראל כהוכחה ניצחת לכך שעבאס איננו מעוניין בשלום, "מעליל עלילות שווא על ישראל" ועל כן אינו יכול להיות שותף להסכם שלום "הגיוני" עמה. "כך לא מדבר מי שמעוניין בשלום", פסק ראש הממשלה, בנימין נתניהו. 

למה בדיוק ציפתה ישראל ממי ש-2,200 הרוגים פלסטינים מונחים לפניו? לברכת "שנה טובה ומתוקה" בעברית? ישראל - שמאז מינוי עבאס לנשיא הפלסטיני לפני עשור התאמצה להוכיח כי איננו שותף ראוי למו"מ, משום שהוא "חלש מדי" או "קיצוני מדי", משום ש"אינו שולט בחמאס", או לחלופין הוא שותף נאמן שלו - אינה יכולה להתלונן. מדיניותה, ובראשה צפצוף מתמשך על דרישתו של עבאס להקפיא את ההתנחלויות, היא שהובילה לנאומו מול הקהילה הבינלאומית. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ