מול חשרת עננים

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאמר המערכת

לברכות ולאיחולים המסורתיים שיעתירו מן הסתם ראשי המדינה והצבא על העם כהרגלם לקראת ראש השנה, יתלווה השנה הד חלול משהו. שכן אם בעבר עוד היבהבה התקווה לחידושו של תהליך מדיני, והיה על מה לבסס איחולים לשגשוג ולשלווה, הרי השנה ניצבת ישראל לפני חשרת עננים אזורית ועולמית, כאשר אין להנהגתה דבר להציע מלבד "צדקת דרכנו" ו"האמת שלנו". "אמת" זו, לפחות אליבא ד'בנימין נתניהו, משמעה בעיקר השלמה עם הגורל היהודי: גורל של אנטישמיות, רדיפה, מצור ופחד - בלי התקוות, חוכמת המעשה והיצירתיות המדינית שליוו את הישראליות מתחילתה.

מקופדת בצדקתה ובצדקנותה, מבודדת כפי שלא היתה מעולם, משילה בעל ברית אחר בעל ברית, נטולת תקווה וחזון כלשהם מלבד הבטחת המשך תנופת ההתנחלויות בשטחים - צועדת אפוא "מדינת היהודים" בהנהגת נתניהו-ליברמן לקראת שנה לא קלה גם אובייקטיבית: המשבר הכלכלי העולמי אינו מרפה, סכנת הגרעין האיראני ממשיכה לרחף, "אביב העמים הערבי" מתקדר לסופה איסלאמית קיצונית, מדינה פלסטינית עוינת נולדת בלי שלום לקול תשואות העולם. התייאשותה של אמריקה מהסכסוך באזורנו אולי נחשבת כבשורה טובה לחסידי הסטטוס קוו במקומותינו - אך אפילו הם עלולים לגלות את הידוע לכל השאר: הזמן אינו מיטיב עם ישראל; ודאי לא כאשר נותנים לו לפעול לבדו.

אם יש תקווה לקראת השנה החדשה - זו גלומה באנרגיה האנושית שפרצה השנה בתנועת המחאה בישראל, שכבר הותירה חותם בפוליטיקה ובכלכלה. מה שהתחיל במחאה נגד מחירי המצרכים והדיור התפשט לכלל התקוממות נרחבת כנגד צמצום האופק והעתיד של הדור הצעיר בארץ. יש לאחל שמרי זה לא יישמר רק לתחום הכלכלי. הלוואי והרוח שוחרת התקווה והנורמליות, שהתעוררה השנה, תהדהד גם בקרב שכנינו; הלוואי ותציע תחליף לסטגנציה הקיומית-המדינית שמציעה המנהיגות בישראל שנה אחרי שנה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ