ערבים מופקרים לאלימות

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאמר המערכת

התגובה הציבורית והממסדית לרצח תאופיק אסעד אגבריה בן ה-46 ושני בניו, מחמוד בן ה-20 ואחמד בן ה-15, בידי אלמוני חמוש בנשק חם שפרץ לביתם באום אל פחם באישון לילה מעלה שאלות קשות.

רצח כזה בעיר יהודית במרכז הארץ היה מעורר הד תקשורתי רב עוצמה וזעזוע גדול, המלווה בדרישה למצוא את הרוצח במהירות ולהביאו לדין. עשרת אלפים מתושבי אום אל פחם שיצאו בשבוע שעבר למחות נגד מה שהם מגדירים התעלמות והפקרה טוענים, כי המשטרה לא עושה די למניעת מעשי אלימות נפשעים כאלה ביישובים הערבים. במשטרה עונים על כך כי החקירות מתבצעות ביישובים הערבים כמו בכל מקום אחר, אך מהשוואת נתוני החקירות באוכלוסייה היהודית לעומת אלה באוכלוסייה הערבית עולה בבירור, כי בזו האחרונה מתקשה המשטרה לאתר ולהביא לדין אשמים במקרים רבים פי כמה.

המשטרה מגלגלת את האחריות על האוכלוסייה הערבית, בטענה שזו איננה משתפת פעולה עם החוקרים. יחסי האי-אמון בין המשטרה לבין אזרחי ישראל הערבים (שיש להם בסיס מובן לנוכח מקרים לא מעטים של אלימות משטרתית שהגיעו לשיאם באירועי אוקטובר 2000) מקשים, אכן, על ניהול חקירות. אך במקרים שבהם חושדת המשטרה שיש לפשע רקע לאומני, היא יודעת לפעול בתקיפות גם לנוכח התנגדות. לא רק התושבים, גם השלטונות יודעים כי ביישובים ערביים רבים נצבר נשק רב בידי עבריינים מסוכנים שחלקם קשורים לארגוני פשע, אך לא מתבצע כל ניסיון לאסוף את הנשק הזה, ואילו כשהרקע ביטחוני מצליחה המשטרה לאתר את הנשק במהירות.

ריבוי מקרי הרצח והאלימות ביישוביהם הוא העניין המרכזי המטריד בשנים האחרונות את אזרחי ישראל הערבים. מטריד אף יותר מההזנחה השלטונית המתמשכת בתחומי החינוך, התשתיות, התרבות והרווחה. הפשיעה האלימה משבשת את חייהם ומסכנת את שלומם. ככל אזרחי המדינה הם זכאים לכך שביטחונם האישי לא יופקר.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ