דיון מבורך בעניין הגרעין האיראני

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאמר המערכת

על אף הבעיות הכרוכות בו, הדיון הציבורי שהתעורר בעניין הגרעין האיראני הוא מבורך. הוא אמנם כולל פרטי מידע חלקיים מאוד, אמירות שנויות במחלוקת, הסתמכות על מקורות אנונימיים, שאין לדעת מה האינטרס המניע אותם, וסכנה מתמדת לזליגת מידע בעל חשיבות - אך כל אלה אינם מייתרים את עצם העיסוק בסוגיה שהיא הרת גורל בעבור כל אזרח במדינה.

הנזפנות שנקטו השרים דן מרידור ("הדיון הפומבי הוא שערורייה. יש לעצור את מחול השדים") ובני בגין ("עובדי מדינה התחייבו לנצור סוד. זה מעשה נבלה") אינה מובנת. כל עוד הדיון נסוב על הסוגיה העקרונית של תקיפת איראן והשלכותיה, ואינו מסגיר מידע מהותי בעל חשיבות אסטרטגית - נראה שיש לכך טעם והצדקה. ההתייחסות אל ראש המוסד לשעבר מאיר דגן כאל עבריין ביטחון שדה אינה לגיטימית. לדגן ידע וניסיון רב בסוגיה האיראנית וזכותו המלאה, ואף חובתו, להביע את דעתו בפומבי, כל עוד אינו מסגיר פרטי מידע חסויים. יש לזכור שברקע הדברים פועלת כל העת הצנזורה הצבאית.

ניתן להניח שאם היה רצון אמיתי מצד השלטון למנוע דיון עקרוני בסוגיה האיראנית, לא היינו עדים למה שמתחולל בימים אלה בכלי התקשורת. בניגוד למבצע הצבאי שהוביל להפצצת הכור בעיראק, ושדבר קיומו לא זלג לתקשורת טרם הביצוע, הסוגיה האיראנית נמצאה על שולחנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עוד לפני שנכנס לתפקיד. נתניהו רואה באיום הפצצה האיראנית מקבילה לאיום המשטר הנאצי, והוא אף נתן פומבי לדעתו זו ("השנה היא 1938 ואיראן היא גרמניה", 13.11.2006).

זאת ועוד, בניגוד למבצע בעיראק, הפצצת הכור באיראן מקבילה במהותה ליציאה למלחמה. ההשלכות הכרוכות בהחלטה מסוג זה עשויות להיות דרמטיות וכואבות בעבור כל הציבור הישראלי. על הרקע הזה, יש חשיבות גדולה לדיאלוג המסוים שמתנהל מול העם ובין חלקי העם ביחס לאפשרות התקיפה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ