להתראות עיראק

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאמר המערכת

הטקסים החגיגיים, קיפול הדגל האמריקאי (ושריפתו בעיר פלוג'ה), ימי הזיכרון ושובם המרגש של החיילים האמריקאים לביתם, מסיימים פרק טרגי בתולדות ארה"ב ועיראק. כמעט תשע שנים אחרי שהנשיא בוש שיגר את כוחותיו לחפש אחר נשק להשמדה המונית - העילה הרשמית להכרזת המלחמה - למעלה ממאה אלף עיראקים הרוגים וכ-4,500 חיילים אמריקאים ששבו הביתה בארונות, והוצאת סכומי עתק, כטריליון דולר - הגיע עכשיו הזמן לעשות את חשבונות הנפש, הדם והכיס של אותה מלחמה. עיראק לא נהפכה למדינה בטוחה יותר. גם הדמוקרטיה שלה שנויה במחלוקת. היא אחת המדינות המושחתות ביותר בעולם (מקום 175 מתוך 178 מדינות), שמחזיקה ברזרבת הנפט הרביעית בגודלה בעולם, ולמרות זאת אינה מצליחה לספק חשמל סדיר לאזרחיה. איכות השירותים הציבוריים והביטחון האישי שהיא מעניקה להם, מציבים אותה בשורה אחת עם הגרועות במדינות.

המלחמה בעיראק ייעדה לה משימה אזורית חשובה, לשמש מדינת חיץ מפני התפשטות ההשפעה האיראנית באזור. היא היתה אמורה להתפתח למדינה עצמאית מבחינה כלכלית, ולהצטרף כמדינה חזקה ודמוקרטית לחומה הערבית כנגד איראן. התוצאה הפוכה. עיראק היא בעלת הברית החשובה ביותר של איראן באזור, כלכלית ופוליטית. היא עדיין נחשבת למדינה חשודה בליגה הערבית, והמאבקים הפנימיים בתוכה אינם מבטיחים את עתיד הברית בינה לבין ארה"ב. למרות זאת, עיראק שאחרי סילוקו של הדיקטטור סדאם חוסיין אינה "מדינה אבודה". היא שולטת בפוטנציאל כלכלי אדיר ומצליחה בינתיים לפשר בין פוליטיקה שבטית ועדתית לניהול לאומי - אתגר עצום במדינה שבה המיעוטים מחזיקים בכוח פוליטי וצבאי משלהם. אולם מעבר לעתיד של עיראק, המלחמה בה לימדה את ארה"ב ואת האזור לקח אסטרטגי קשה. עיראק ואפגניסטאן היו לטראומה המלחמתית שאחרי מלחמת וייטנאם. טראומה שצריכה לעמוד לנגד עיניו של כל מי ששוחר מלחמה חדשה נגד איראן.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הדעות והפרשנויות ישירות אליכם

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ