בזכות ההתעקשות

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מאמר המערכת

למרות כל ההבדלים, קשה שלא לקשר בין טניה רוזנבליט, הנוסעת האמיצה שעלתה על קו האוטובוס מאשדוד לירושלים וסירבה לשבת בספסל האחורי, לבין לוחמת זכויות האדם השחורה רוזה לואיז פארקס. פארקס עלתה בדצמבר 1955 לאוטובוס בעיר מונטגומרי שבארה"ב, ולמרות מדיניות ההפרדה הגזעית שהיתה נהוגה שם סירבה לפנות את מקומה לאדם לבן. היא נעצרה, נשפטה והואשמה בהפרת הסדר הציבורי. האירוע הוביל לחרם האוטובוסים שהנהיג הכומר מרטין לותר קינג, ובעקבותיו ביטלה חברת האוטובוסים הציבורית את מדיניות ההפרדה הגזעית. חודשים אחדים לאחר מכן קבע בית המשפט העליון של ארה"ב כי הפרדה זו היא אפליה בוטה המנוגדת לחוקה.

נראה שרוזנבליט רצתה רק "להגיע הביתה בשלום", במקרה זה למקום עבודתה בירושלים, אך היא נהפכה לגיבורה בעל כורחה. בהתעקשותה שלא להיכנע לאלימות מצד אחדים מן הגברים החרדיים, ובכך שלא הסכימה להתפשר גם לאחר שלמקום הוזעק שוטר וניסה לגשר בינה לבין תוקפיה, היא הוכיחה שאפשר לעמוד בפני הגורמים הקיצוניים המנסים להשליט בכוח את הנורמות האפלות שלהם על הפרהסיה, ואסור להירתע מהם.

רוזנבליט סימנה את גבולות המאבק האזרחי. מעתה ואילך יש לנהל את המאבק הזה יום יום ושעה שעה, בכל קווי האוטובוס שחברת אגד מודה שהאילוץ להפריד בין נשים לגברים פשה בהם באחרונה. זהו מאבק חשוב מאין כמותו, שאסור לוותר בו כשם שאסור לוותר על נוכחות הנשים בכל התחומים בחברה והשמעת קולן ברמה. אפליית הנשים ודחיקתן בחזרה לתפקידיהן המסורתיים היא רק קצה הקרחון בתהליך הפיכתה של ישראל למדינה נחשלת, קנאית וחשוכה. טוב עשה אפוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כשגינה אתמול את ההתנפלות על רוזנבליט. אך בגינוי אין די. ראש הממשלה, שריו והמערכת הציבורית כולה חייבים להתגייס למיגור הבריונות הדתית-קיצונית, ולא - הם יתנו יד להידרדרות אנטי-דמוקרטית מסוכנת.

Read this article in English: The virtue of stubbornness

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ