חופש השתיקה של השופט ג'ובראן

מאמר המערכת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מאמר המערכת

זכותו של שופט בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, שלא לשיר את ההימנון הלאומי, "התקוה". החוק לא מחייבו לעשות כן, ומלות השיר לא מאפשרות לו לעשות כן. כאזרח נאמן למדינתו לא רצה השופט לעשות שקר בנפשו ולשיר במהלך טקס השבעתו של הנשיא החדש של בית המשפט העליון את השיר שמלותיו מנוכרות וזרות לכל האזרחים הערבים בישראל. המהומה שפרצה בעקבות סירובו של ג'ובראן פגעה במרקם העדין של הדמוקרטיה הישראלית הרבה יותר משתיקתו.

על רקע מקהלת המגנים מהימין, בלטה עמדתם החיובית של יושב ראש הכנסת ראובן ריבלין והשר משה יעלון, שיצאו להגנתו של ג'ובראן. הם ראויים לכל שבח על כך. מלות הימנונה של ישראל נכתבו ב-1878 על ידי נפתלי הרץ אימבר, כביטוי לרחשי הלב הלאומיים של העם היהודי, והעם היהודי בלבד. שום אזרח ערבי בעל כבוד עצמי, תודעה פוליטית והכרה לאומית לא יכול לשיר את מלותיו בלא שיחטא בצביעות ובשקר. אזרח ערבי לא יכול לשיר "נפש יהודי הומייה" ו"התקוה בת שנות אלפיים", מלים שמתעלמות מקיומו של מיעוט ערבי במדינת ישראל, שהארץ הזאת היא גם ארצו.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

בבחירתו שלא להצטרף למקהלת השרים העלה השופט תרומה חשובה לשיח הציבורי. הוא הזכיר לחברה הישראלית בדרך מעוררת כבוד את מצבם המורכב של האזרחים הערבים במדינה היהודית. חופש השתיקה (שלו ושל כל אזרח ערבי) וחופש הביטוי חד הם, ואת שניהם יש לקדש.

האזרחים הערבים, שמופלים לרעה במדינת ישראל בכל תחום כמעט, זכאים לשמור על חופש זה גם כשמדובר בשירת ההימנון; במלותיו הנוכחיות, "התקוה" אינו השיר שלהם. הגיע הזמן שישראל תשקול לשנות את מלות הימנונה, כדי שכל הישראלים יוכלו להזדהות אתו. עד אז צריך לאפשר למי שבוחר לא לשיר אותו לעשות כן, מבלי שיהפוך יעד לציד מכשפות מכוער מצד הימין הלאומני.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ