בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפחד ומשול

83תגובות

עברו שבועיים, העיניים עדיין קרועות והאוזניים מצילות: 10,000 יהודים ברעם - קול מלחמה במחנה, רוקדים סביב מיקרופון הזהב.

"את הדברים שנשא נתניהו בכנס השדולה - יש המכנים ‘נאום מלחמה'", דיווח "ישראל היום" על מעמד אייפא"ק, והוסיף: 14 פעמים קם הקהל על רגליו, 46 פעמים נבלע הנאום ברעם התשואות; שוליות הקוסם ספרו והזינו את הכתבים בנתונים המדויקים. ככה ייעשה למנהיג היקר.

אייפא"ק הוא ארגון עוין: היהודים הללו שם מסכנים את חיינו כאן, וכעת יותר מאי-פעם. לו הניחו לנו לנפשנו, לו התפנו לענייניהם ופטרו אותנו מעונש תמיכתם. עכשיו, בחלוף ימי היריד, בשובכם הביתה, לילדיכם האמריקאים שבשבילם ישראל היא תגלית - הלא תיבושו בברווזיותכם המכוערת והמגעגעת? מה טוב שבת אחים בוויקאנד ארוך, ומה נעים שמוע שני נשיאים וראש ממשלה אחד ושלושה מועמדים רפובליקאים הסובלים מהלם צלב.

לא לי להתערב בשיקולי הפנים שלכם, שנסתרים מבינתי: מדוע תתעקשו להצטלם כמי שדוחפים את ארצכם למלחמה נוספת, מדוע תעוללו זאת לעצמכם. הרי כבר נחשדנו - אנחנו ואתם - בחרחור מלחמת האכזב בעיראק. ג'ורג' בוש יצא, בעידודנו, לחפש עשן ומצא אש. האם נכון מצדכם לעורר שוב מרבצה את שאלת הנאמנות הכפולה? האם אתם או בניכם תשבו בכיסאות המפלט בשמי בושהר?

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

אני מתערב אך ורק בשיקולינו: נניח שביבי הוא איש כלבבכם, משלכם, שהאנגלית המטורזנת והבעות הגוף והפנים שלו באות כשמן בעצמותיכם; ונניח שמצפונכם היהודי נוקף אתכם על קוצר ידה של קהילתכם בזמן השואה; ונניח אפילו, שהמלחמה באיראן היא כורח המציאות, לדעתכם.

אבל, בשם אלוהי סנטורום וגינגריץ', למה להריע ל"נאום מלחמה"; מה התרועה הזאת לכם לקראת מלחמה לא-לכם. אם באמת נגזרנו לנו והפור נפל, היה נאום נתניהו צריך להתקבל בדממת מועקה, בתחושה כבושה של ערבות ושל אחריות כבדת ראש; ולא היה צריך להתקבל בקול ענות גבורה של ששים אלי קרב. אפילו בטהראן, בכיכר המרכזית, הנאספים מאופקים יותר.

יש לי ספק אם הבנתם היטב את אשר שמעתם, אם ירדתם לסוף דעתו הקלה של הנואם. חשוב להבין, כי מדובר בהישרדות של ישראל, שאתם כל כך אוהבים מרחוק: נניח שפעולת המנע המקדימה יוצאת לדרך ומשתבשת באמצע; נניח שאינה משיגה את כל יעדיה; ונניח שאינה מתבצעת כלל בשל נימוקים מדיניים או אילוצים מבצעיים. מה אז, זה הסוף שלנו? האם ישראל מגיעה אל קץ ההיסטוריה שלה - ושואה עכשיו? האם הציונות נכשלה במילוי תפקידה העיקרי - להקים "מקלט לילה" ליהודים מאשר הם - ואין לה עוד תקומה? זאת המסקנה ואין בלתה?

ויש עוד אפשרות - גרועה לאין שיעור: חרף כל המאמצים - לאחר מלחמה או בלעדיה - איראן בכל זאת מצליחה לייצר את הפצצה; אז זהו-זה, הכל אבוד? וכל אדם שקול חייב מיד לארוז את המזוודות ולטוס מכאן על נפשו?

אנחנו, על טפנו, נשארים בארץ, בינתיים; ואל תריעו לנו, בבקשה מכם. אנחנו ממשיכים, גם אם ניאלץ להשלים מעתה עם מציאות חיים שונה - לא נמות כי נחיה. אל תירא יעקב - עבדי או בן-חורין.

אבל ביבי יודע שאין כמו הפחד לצופף שורות, הוא המאחד הגדול. לכן, ישתמש בו כחפצו. אם לא השיג את כל מבוקשו בהפרד ומשול, אולי יבוא על סיפוקו בהפחד ומשול.

Read this article in English: Fear not, Jacob



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו