הזדהות, לא התערבות

מאמר המערכת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מאמר המערכת

חשיפת זהותו של מוחמד מראח, הרוצח מטולוז, והתרברבותו כי אף שפעל לבדו הוא משתייך לארגון אל-קאעדה, מגדירה את הרצח כמעשה טרור מובהק. ועם זאת, קשה להתעלם מהדהודו הטראגי והמר של הזיכרון היהודי בצרפת, ומהקשרו הפוליטי החדש: מעשה הטרור כוון מלכתחילה כלפי ילדי בית ספר יהודי, והרוצח אמר בפירוש כי הוא נקם את דמם של ילדים פלסטינים. בכך כרך את גורלם של יהודים אזרחי צרפת בזה של ישראל והמיט עליהם אסון בשל הסכסוך המתרחש במזרח התיכון.

אך זוהי איננה כל התמונה, המורכבת במקרה זה במיוחד. התבטאויותיהם הנמהרות של פוליטיקאים ישראלים, שקראו ליהודי צרפת "לחזור הביתה" מאימת האנטישמיות, ממחישות עד כמה רעועה ומטושטשת היא תפישתה העצמית של ישראל כמדינת לאום ריבונית, ועד כמה עמוקה הזדהותה עם קהילות יהודיות בעולם.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

הזדהות טבעית זו מהווה, אמנם, חלק בלתי נפרד מזהותה של ישראל כמדינת היהודים, אבל קריאה ליהודי צרפת לעזוב את ארצם היא שגיאה אומללה. בצרפת היתה ונותרה אנטישמיות "ישנה" מכוערת וחמורה, ואילו דובריו הבוטים של האיסלאם הקיצוני רוחשים ליהודים שנאה מסוג "חדש", הניזונה בין היתר מהסכסוך הישראלי-הפלסטיני.

לנוכח אלה, ישראל חייבת להיזהר ולא לצרף את קולה דווקא למקהלה הבעייתית ביותר בצרפת, שהימין הקיצוני מכתיב את פזמוניה המתעתעים. מעשה הרצח הנפשע נעשה נגד אזרחי צרפת על אדמת הרפובליקה הצרפתית, והרוצח ציין בפירוש, כי הוא "הוריד את צרפת על הברכיים" בגלל חוק הרעלה ומעורבותה של הרפובליקה באפגניסטאן. שנאתו ליהודים מהולה, אפוא, בהתרסה אלימה נגד המערב בכלל.

הדאגה והסולידריות מוצדקים, אך ישראל אינה יכולה לתרגם פיגוע טרור לקלישאה פוליטית צרה, ולהפיק מאירוע קשה וסבוך זעקת שבר בלעדית המטיחה אשמת אנטישמיות גורפת במדינה ידידה. בעשותה כך, היא מערערת על ריבונותה של צרפת.

Read this article in English: Empathy, not intervention

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ