מדיניות בלתי רצויה

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאמר המערכת

הסופר הגרמני גינטר גראס רואה במדינת ישראל, החמושה לדעתו בנשק גרעיני ומאיימת לפגוע באיראן שחותרת להשגת נשק גרעיני, סכנה לשלום העולם. לאחר שנמתחה ביקורת על דברים ברוח זו בשיר בעיתון "זידדויטשה צייטונג", וביקש להבחין בין המדינה לבין הממשלה. לא ישראל מדאיגה אותו, אמר, אלא ממשלתו של בנימין נתניהו.

התגובות לטענות גראס התמקדו באיש ולא בעמדה. שוללי גראס הזכירו את עברו כלוחם בשורות הרייך השלישי - עבר שהסתיר עד לזיקנתו. שר הפנים אלי ישי . אם ינחת בנמל התעופה בן גוריון ויגיש לבקר הגבולות את דרכונו, ימהרו גברתנים ללוות אותו בחזרה אל טיסת "לופטהנזה" הראשונה לפרנקפורט, או מוטב למינכן, כיאה למי שציית בעבר להוראותיו של הפיהרר.

אפשר להבין את ההתרגשות; קשה להשלים עם תגובת-היתר. כששר הפנים אומר "אם גינטר גראס רוצה להמשיך להפיץ את יצירותיו המעוותות והשקריות, אני מציע שיעשה זאת מאיראן, שם יוכל למצוא קהל אוהד", הוא אינו מבחין באירוניה שבדבריו. שכן דווקא בהחלטתו שלא שלאפשר לגראס להיכנס לישראל בשל שיר שכתב טמונים מאפיינים שלקוחים ממשטרים אפלים, בדיוק כמו אלה שבאיראן או בצפון קוריאה. בעוד שאת , כי מדובר ב"הצהרות נבערות ומבישות שכל אדם הגון בעולם צריך לגנותן", ניתן לקבל כחלק מהדיון הפומבי, הרי שהשימוש שעשה ישי בסמכותו השלטונית אינו לגיטימי. ראוי לה למחאה שתישאר במסגרת הדמוקרטית-הליברלית, המאפשרת לכל האדם להשמיע את עמדותיו, יהיו פרובוקטיביות ככל שיהיו.

גראס, חתן פרס נובל לספרות, בסך הכל כתב שיר. מדינת ישראל, באמצעות שר הפנים שלה, הגיבה בהיסטריה. נדמה שיותר מאשר אישיות לא רצויה, מדובר במדיניות לא רצויה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות