איך דואגים לפולארד

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים40
מאמר המערכת

בלחץ רעייתו של ג'ונתן פולארד ופעילי המערכה למען שחרורו, שלח שלשום נשיא המדינה שמעון פרס לנשיא ברק אובמה איגרת ובה ביקש על נפשו של פולארד, המרצה מאסר עולם על ריגול נגד ארה"ב. פרס הדגיש שני היבטים - בריאותו הרופפת של פולארד ו-26 השנים שחלפו מאז נעצר בפתח שגרירות ישראל בוושינגטון, בנובמבר 1985. איגרת פרס נועדה מטבעה לפרסום ולכן גם זכתה לתשובה פומבית - ושלילית - מהבית הלבן. משתמע שלדעת האמריקאים כל מדינה, גם ישראל, נוהגת בבוגדיה כראות עיניה ומאסר פולארד הוא עניין פנימי, שאל לזרים להתערב בו.

כך התנהל והסתיים עוד פרק בסדרה ארוכה של משגים ישראליים בפרשת פולארד, מעצם הפעלתו בשכר של יהודי במודיעין חיל הים, באופן שחידד את שאלות ההתנהגות הישראלית כלפי מיטיבתה הגדולה והנאמנות הכפולה של יהודים אמריקאים, דרך ההתכחשות הישראלית המגושמת לאחר לכידתו ועד למאמצים לחלצו מבית האסורים, כאילו מדובר בגלעד שליט בשבי החמאס או נתן שרנסקי בגולאג הסובייטי. במבחן התוצאה, האהוב כל כך על ההנהגה הישראלית, המאזן אינו אפסי - הוא שלילי. תומכי פולארד בכותרות והוא בתאו.

לראשי ממשלות ישראל, מפרס בעת שפולארד הופעל ונעצר ועד לנתניהו, מותר לקבוע לעצמם יעד של השגת שחרור פולארד, במסגרת אחריותם של שירותי מודיעין לסוכניהם. אחריות זו מתקיימת אף שהעסקת פולארד היתה, עקרונית ומעשית, בבחינת רשלנות פושעת, שפולארד תרם לה ושהסבה לישראל נזק כבד. אך בדיוק כפי שמטרת מפעילי פולארד, השגת מודיעין, לא קידשה את האמצעים, אין להשתמש באמצעים פסולים כדי להשיג את שחרורו. הרכנת ראש תועיל יותר ממצח נחושה.

מאמץ מעשי בעניין פולארד צריך להתמקד בקציבת מאסר העולם ל-30 שנה, שיומתקו לאחר הבחירות לכנסת הבאה, כדי למנוע מפוליטיקאים ישראלים להתהדר בשחרורו. והעיקר: בצנעה, מאחורי הקלעים ולא בראש חוצות.

Read this article in English: Taking care of Pollard

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ