פחדו "לצאת פראיירים"

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים31
מאמר המערכת

פרישת נציגי "ישראל ביתנו" ו"הבית היהודי" מוועדת פלסנר לניסוח חלופה לחוק טל, התפטרות נציג החרדים, עו"ד יעקב וינרוט, איומי מנהיגי קדימה נגד כוונת ראש הממשלה לא להטיל סנקציות אישיות על סרבני גיוס, ולבסוף פירוק הוועדה אתמול בידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו - כל אלה מבהירים, כי דאגת הפוליטיקאים אינה ל"מחאת הפראיירים" הנושאים בעול הכבד, אלא לכך שהם עצמם לא "ייצאו פראיירים". שחלילה לא ייראו כמי שוויתרו על האינטרס של המגזר שלהם לטובת האינטרס הציבורי.

למתנגדי הנוסח שהתגבש בוועדה היו שתי טענות: אין להטיל סנקציות אישיות על סרבני שירות חרדים; יש להחיל את חובת הגיוס גם על כל האוכלוסייה הערבית. טענות אלה סותרות זו את זו. הראשונה קוראת להטיל סנקציה על המוסד שבו הסרבן החרדי לומד, ובכך ליצור מובלעת ייחודית, מוגנת מציפורני החוק - המטיל כיום סנקציה אישית על כל סרבן גיוס שאיננו חרדי.

חוגגים שנה לזירה הדו לשונית של הארץ

הטענה השנייה דוגלת בשוויון מוחלט. שוויון כזה, לא מיותר להזכיר, אינו מתקיים במציאות הישראלית. לא בתקציבים ליישובים הערביים, לא במקומות העבודה הפנויים לערבים ולא בדירות שהם מבקשים לשכור בערים יהודיות. הקיפוח אכן דורש תיקון, אך אינו יכול לשמש עילה להתחמקות משירות לאומי. עם זאת אין להתעלם מכך, שהמציאות המדינית וההיסטוריה הלאומית של שני העמים קולעות את הערבים לדילמה קשה. את זה הבינו ממשלות העבר, והן נמנעו מלכפות גיוס חובה על האזרחים הערבים. הבנה זו נדרשת פי כמה דווקא מצד ממשלה הממשיכה להתייחס בחשדנות למיעוט הערבי.

בה בעת, אי אפשר שלא לדרוש מהאזרחים הערבים השתתפות בנטל - בין בתוך קהילתם, או מחוצה לה. השתמטות מן החובה הזאת מעמיקה את תלות האוכלוסייה הערבית במדינה, נותנת לה עוד עילה להמשיך לקפח את הערבים, וגם דוחקת אותם לשולי הציבוריות הישראלית.

Read this article in English: No excuse for evasion

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ