בדק בית, לכולם

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

לראשונה בתולדות המדינה הורשע אתמול ראש ממשלה בעבירה פלילית של הפרת אמונים, ואף על פי כן הכרעת הדין שניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים היא מסמך מורכב ורב פנים, המעיד כי בית המשפט פעל ללא מורא ובמנותק מהילולת התקשורת. אהוד אולמרט הורשע בכך שפעל בניגוד עניינים חמור לטובת לקוחותיו של חברו ושותפו לשעבר, עו"ד אורי מסר, ובאותה נשימה זוכה משתי האשמות חמורות יותר שייחסה לו הפרקליטות: נטילת כספי ציבור ומימון נסיעות לחו"ל בכספי ארגונים יהודיים.

משפטו של אולמרט אמנם לא הסתיים בהצלחה מנקודת מבטה של הפרקליטות, אך השופטים אינם מותחים כל ביקורת על התנהלותה. נהפוך הוא, גם בפרשות שבהן זוכה אולמרט מחמת הספק נמתחת ביקורת על התנהלותו במישור האתי והמשמעתי. כך, למשל, קובעים השופטים, כי אולמרט קיבל "דמי כיס" ממשה טלנסקי. אולמרט גם כתב מכתבי תמיכה בעסקיו של טלנסקי לאנשי עסקים בינלאומיים, ובית המשפט דוחה את טענתו שזה עניין של מה בכך.

בפרשה שבה הורשע קבעו השופטים, כי היה במעשיו של אולמרט "נופך מחמיר" הנובע מתכיפות התערבותו בהחלטות, ממעמדו הבכיר ומהסתרת קשריו עם מסר. הרשעה בעבירה של הפרת אמונים גם היא אינה דבר של מה בכך כפי שטענו אתמול אולמרט וסניגוריו, שכן מדובר בחוק שנועד לשמור על אמון הציבור בשלטון ועל טוהר השירות הציבורי, שחשוב במיוחד כי יתגלמו בשרי וראשי הממשלה.

    עם זאת, הפרקליטות חייבת לבדוק מדוע הסתיים כך משפטו של אולמרט. אין לצפות ממנה למאה אחוזי הרשעה, אך נכונה הטענה כי כתב אישום נגד ראש הממשלה מכהן המסתיים בהרשעה מצומצמת כל כך אינו יכול להיוותר ללא בדק בית. מכאן ועד להתלהמות ולקריאה להדחת ראשים בפרקליטות רחוקה הדרך. הצלחת סניגוריו של אולמרט לעורר ספק סביר בשתי פרשות מרכזיות אינה מלמדת שלא צריך היה להגיש את כתבי האישום נגדו.

    הזינו שם שיוצג באתר
    משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ