שר הנפץ

מאמר המערכת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מאמר המערכת

נראה כי שר החוץ, אביגדור ליברמן, החליט לשבור שתיקה ארוכה ולא לחסוך עוד את השקפותיו מן הציבור בישראל והציבור בעולם. מכתבו לקוורטט ("הארץ", אתמול), שבו הוא דורש לסלק את מחמוד עבאס ה"דיקטטור", המעכב לטענתו את תהליך השלום, ולהחליפו בבחירות ברשות הפלסטינית, אכן החריש לרגע את שגרת השיח על איראן. אין טעם אפילו להתפלמס עם הצעת העיוועים הזאת, שפירושה לא רק התערבות גסה בעניינים הפנימיים של הרשות הפלסטינית, אלא בעיקר ניסיון חלול להטיל את האחריות לכישלון דווקא על הרשות הפלסטינית.

הבעיה המעוררת דאגה בעניין המכתב היא האופן שבו שר החוץ יכול, ולא בפעם הראשונה, לצאת נגד המדיניות המוצהרת של הממשלה ולהציג רעיונות שעלולים לחבל ביחסים השבריריים של מדינת ישראל עם הרשות הפלסטינית ועם הקהילה הבינלאומית, כאילו היה נציג האופוזיציה ולא שר בכיר. לא מיותר להזכיר, שליברמן גם האשים את מצרים בהפרת הסכמי קמפ דייוויד בגלל הכנסת כוחותיה לסיני ודרש להקפיד אתה "על קוצו של יו"ד", כאילו לא ממשלת ישראל היא שהתירה למצרים להכניס כוחות נוספים כדי להילחם בטרור.

מדור הזירה

כצפוי וכרגיל, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נזעק אתמול לכבות את הבערה שליברמן ניסה להצית והצהיר, כראוי, כי המכתב של השר אינו מייצג את עמדת הממשלה. יש לתמוה: כיצד יכול שר חוץ שאינו מייצג את עמדת הממשלה להמשיך לכהן בתפקידו? והאם צפויים ראש הממשלה והציבור להיות מופתעים שוב מהגיחות של ליברמן לזירה המדינית? קשה להצביע על עוד מדינה, שהנהגתה אמורה לחשוש מפעילות בלתי צפויה של שר החוץ. שר, שרשימת הישגיו בתחום יחסי החוץ מסתכמת בלא כלום ונזקיו הולכים ונערמים. ראש הממשלה אינו רשאי להסתפק בסתירת ההצהרות של ליברמן. לא מדבריו עליו להתנער, אלא מן השר עצמו. לישראל מגיע שר חוץ שאיננו פצצה מתקתקת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ