אפס ציפיות

מאמר המערכת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מאמר המערכת

בישיבת הממשלה ערב ראש השנה מנה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, את הישגיו בכל חודש עברי של השנה החולפת: מהחזרת גלעד שליט בתשרי, דרך נאום בוועידת אייפא"ק באדר, ועד ניסן, שבו קבע בנק ישראל שהמשק הישראלי צמח ב-4.7% "בשנה שעברה". לצד הישגים אמיתיים כגון הקמת הגדר בגבול מצרים והרפורמה בשוק הסלולר - רוב ההישגים שנתניהו מנה הם בתחום ההצהרתי, כולל "השקת קמפיין בינלאומי בתחום הגנת הסביבה".

בסקירה זו בלט היעדרו של הישג כלשהו בתחום המדיני, ולא במקרה. שכן אפילו ההישג המדיני המשמעותי ביותר של ממשלת נתניהו - גיוס העולם נגד התגרענות איראן - התחיל להתערער לקראת סוף השנה בגלל תערובת ייחודית של תוקפנות, קורבניות, היסטריה וזחיחות. הרטוריקה המתלהמת והבלתי פוסקת של נתניהו התחילה משלב מסוים לפעול כבומרנג, ומעורבותו הבוטה במערכת הבחירות האמריקאית הביאה למשבר חסר תקדים עם הבית הלבן.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

נתניהו תחם את רשימת הישגיו לגבולות השנה העברית החולפת. אך במבט פנורמי יותר - למשל בסקירת האיחולים והייחולים לרגל השנה החדשה בארבע השנים האחרונות - מתגלה לעין הישגו הגדול: הנמכת הציפיות. ואמנם, את גרף התקוות של הישראלים בתקופה זו אפשר לתאר כקו יורד עקבי: הדיבורים על "פתרון שתי מדינות" התפוגגו, תנופת ההתנחלויות נמשכה, המשבר הכלכלי העולמי התחיל נוגס גם בישראל, האביב הערבי הפך לחורף איסלאמי קודר ו"האיום האיראני" רק התעצם. חרחורי המלחמה החליפו את קולות תנועת המחאה שהתעוררה בתחילת השנה. אין פלא שאיחולי ה"שנה טובה" עם התקווה לשלום ולביטחון הצטמקו השנה לתפילה, שלא תיפול על ראשנו קטסטרופה.

ישראל והנהגתה אינן אשמות בכל ההתפתחויות האלה. אך הישראלים רשאים לדרוש הנהגה שגם נותנת תקווה, ולא רק מתופפת בתופי ה"אמרנו לכם" ומתגאה בכך שכל תחזיותיה השחורות התגשמו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ