הדנקנרים והעיתונות

מאמר המערכת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מאמר המערכת

לא צריך להמתין למשפטו של יו"ר בנק הפועלים לשעבר דני דנקנר, כדי לקבוע שהאיש שעמד בשנים 2007-2009 בראש הבנק הגדול במדינה לא היה ראוי לשמש בתפקידו. כתב האישום מציג יו"ר בנק שנקלע לקשיים פיננסיים אישיים בעסקיו הכושלים ולכאורה חוזר ומערבב בין הכסף הציבורי של הבנק לבין ענייניו האישיים. מידת הברוטליות והאינטנסיוויות שבה עשה זאת תתברר במשפטו.

התנהלותו של דנקנר בבנק ובעסקיו, התלות שפיתח בבן דודו נוחי, עד לפני שנתיים האיש החזק במשק, והמצוקה הפיננסית שלו היו ידועות למצויים בשוק ההון. איש לא הופתע כאשר נגיד בנק ישראל והמפקח על הבנקים דרשו מבעלת השליטה בבנק להדיח אותו מתפקידו.
ההפתעה היתה התגובה של כל כלבי השמירה של האינטרס הציבורי: העיתונות בישראל, למעט "TheMarker" שחשף חלק ממעשיו, תמכה באגרסיוויות בדנקנר ותקפה באגרסיוויות את הנגיד ואת המפקח.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

כמו דנקנר גם בכירי העיתונות לא הפרידו בין חובתם העיתונאית לבין הקשרים שהיו להם עם הצמד דני ונוחי, ששלטו על כ-400 מיליארד שקל מכספי ציבור ועל תקציבי פרסום אדירים - שהעניקו להם כוח חסר תקדים מול עיתונאים, מו"לים, עורכי דין, רואי חשבון, רגולטורים ופוליטיקאים.

גם שאר כלבי השמירה שתקו: מכוני המחקר, האקדמיה, רוב הפוליטיקאים. איש לא רצה להתעמת עם בני הדודים ועם העורכים והמו"לים, ששירתו אותם באמצעות עיתונות אינטרסנטית וחנפנית. כך, למשל, בסוף אוגוסט אשתקד אפשר היה לראות את בכירי העיתונות בחתונתה של רונה דנקנר - בתו של נוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי.
פרשיית נוחי-דני והעיתונות היא ביטוי לחולשה ולקלקול בעיתונות הישראלית. מול אנשים ששלטו בנתח עצום מכספו של הציבור - התרבות העסקית והעיתונאית לא איפשרה לעיתונות לבצע את תפקידה הציבורי.

תהליך פירוק הריכוזיות המשקית רק החל, אך אין ביטחון שיהיה שינוי גם בתרבות, באתיקה ובמקצוענות של רוב העיתונות בישראל. היחלשותה הכלכלית של העיתונות ודאי לא מבשרת טובות לאינטרסים של הציבור.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ