האחריות של ויינשטיין

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאמר המערכת

"לא עת דיבורים היא זאת, אלא עת מעשים", הכריז יהודה וינשטיין, כשמונה לתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה בתחילת שנת 2010. בקרוב, סוף-סוף, אכן יעשה: הוא יכריז על החלטתו הסופית בתיק ליברמן, ועל פי כל הסימנים - שלא הוכחשו עד כה - יסגור את התיק של שר החוץ.

. בקיץ 2009 הגישה המשטרה את תיק החקירה נגד אביגדור ליברמן למחלקה הכלכלית בפרקליטות, עם המלצה להעמדה לדין. מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה אז, קיבל החלטה עקרונית להעמיד את ליברמן לדין בכמה תת-פרשות, אלא שעד למועד פרישתו לא הספיקה הפרקליטות להעביר אליו את חוות דעתה הסופית בתיק. ערב פרישתו אמר מזוז בשיחות פרטיות כי החשדות נגד שר החוץ אינם נופלים בחומרתם מהחשדות נגד שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון.

את פרשת ליברמן למד וינשטיין במשך חודשים ארוכים. הוא כינס כמה פעמים צוות של יותר מעשרים פרקליטים לישיבות מרתוניות בבתי מלון, כדי שיהפכו בתיק שוב ושוב. באפריל 2011 אף החליט להעמיד את שר החוץ לדין - בכפוף לשימוע - על עבירות של מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון והטרדת עד.

אם אכן יסגור את התיק נגד ליברמן, יידרש היועץ המשפטי לממשלה להסביר מה קרה מאז אותה החלטה על העמדה לדין. האומנם השתכנע כל כך מטיעוניהם של פרקליטי ליברמן בשימוע, שהסתיים זה כבר? או שמא הזיכוי של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בפרשת "ראשונטורס", וזיכויו החלקי בפרשת "מרכז ההשקעות", פעלו את פעולתם והטילו מורא עליו?

בכל מקרה, על וינשטיין להביא בחשבון, שסגירת תיק ליברמן עלולה למצב אותו לא רק כיועץ משפטי חלש והססן במיוחד, אלא אף כמשרתם של אדונים במקום כמשרת הציבור. וינשטיין מטיל כעת צל כבד על התביעה הכללית. ראוי לקוות שבג"ץ יחרוג ממנהגו ויתערב בהחלטה, אם יתבקש לדון בעתירות נגד סגירת תיק ליברמן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ