זכות החולים הסופנים

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים23
מאמר המערכת

ההחלטה של ד"ר מרדכי שטלריד בסוף השבוע שעבר, להמית את בתו קרן, שסבלה מסרטן חשוך מרפא, ולהתאבד מיד אחר כך, מעלה פעם נוספת את הצורך להסדיר בישראל את נושא המתות החסד, באופן המכבד את זכות האדם החולה להחליט שברצונו לסיים את חייו. קשה לקבל את העובדה, כי ד"ר שטרליד, אם לא היה מתאבד, היה צפוי לעמוד לדין פלילי על מעשיו. ראוי כי זכות האדם על חייו, הכוללת גם את השלב האחרון בהם, תגבר על כל טענה, דתית או אחרת, המבקשת להפקיע מידיו זכות זו.

חוק "החולה הנוטה למות", שהתקבל ב 2005, אינו מתיר המתת חסד אקטיבית, אלא רק הימנעות מפעולות המוגדרות כמצילות חיים, והוא תקף לחולים שנותרו להם עד שישה חודשי חיים. כמו כן החוק אינו מאפשר להפסיק טיפול שכבר החל, או לסייע לחולה להתאבד, והוא מתמקד באי-חידוש טיפולים מחזוריים. החוק היה בזמנו בשורה חשובה לחולים סופניים, אך יישומו חלקי: לא רק שההגדרות הקבועות בחוק מותירות חולים רבים בלא תקווה, אלא, שכפי שדיווח אתמול דן אבן ב"הארץ", משרד הבריאות אישר עד כה רק כמחצית מתוך כ- 4,000 בקשות שקיבל. על משרד הבריאות להרחיב באופן משמעותי את מערך ההוספיס, המציע טיפול תומך שאינו מרפא. לפני שלוש שנים הוחלט במשרד להקים מסגרות כאלה בכל בתי החולים, אך יישום התוכנית לא התקדם כמעט מאז, בעיקר בשל סיבות תקציביות.
יש להרחיב את חוק "החולה הנוטה למות". לא יהיה בכך משום מתן הרשאה גורפת להמתות חסד; יהיה צורך בהמשך הליווי והפיקוח הרפואיים.

ח"כ לשעבר חיים אורון (מרצ) העלה בעבר הצעת חוק, שנועדה לאפשר לחולים סופניים לקבל מרשמים לצורך המתת חסד. הצעת החוק נדחתה בגלל התנגדות משרד הבריאות. מקרים כמו זה של ד"ר שטרליד ובתו ושל השדרן עדי טלמור, שהחליט להתאבד בשווייץ בשלבים האחרונים של סרטן הריאות שבו חלה, מחדדים את חובת המדינה למצוא פתרון למצוקת החולים הסופניים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ