פגיעה קשה באקדמיה

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מאמר המערכת

במשך עשרות שנים הצליחה האקדמיה בישראל לשמור על עצמאותה בנושאים תקציביים ואקדמיים כאחד. עצמאות זו היא אחד הגורמים למקצועיותה, כמו גם למעמדה הבינלאומי המכובד. ההנחיה שהעביר שר הביטחון, אהוד ברק, לאלוף פיקוד המרכז, ניצן אלון, להכריז על המרכז האוניברסיטאי באריאל כאוניברסיטה, שומטת את הבסיס מתחת לעצמאות האקדמית. מאחורי הנחיה זו עומדים שיקולים שיקולים פוליטיים - לא מקצועיים, ובוודאי שלא ממלכתיים. אין מתאים ממנה כדי לסכם את הקדנציה הנוכחית של ממשלת נתניהו ולעמוד על אחד ממאפייניה הבולטים: בוז לנורמות ולחוקים בישראל, בשילוב התרסה כלפי מדינות רבות בעולם, הרואות באריאל שטח כבוש.

החלטת ברק, שזכתה לגושפנקא של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, עלולה להפוך את הדיון בעתירה לבג"ץ שהגיש "ועד ראשי האוניברסיטאות" לפני כמה חודשים נגד הכרה באריאל, לתיאורטי בלבד. לפחות מבחינה אחת מזכיר תהליך קבלת ההחלטות בעניין את "דו"ח המאחזים", שהוזמן על ידי הממשלה מהשופט בדימוס אדמונד לוי: בשני המקרים מדובר בניסיון להכשיר החלטות פוליטיות באמצעים מקצועיים לכאורה. כשם שהדו"ח של לוי קבע שבשטחים לא קיים כיבוש, כך אישרה "המועצה להשכלה גבוהה ביהודה ושומרון" (מל"ג יו"ש) דו"ח של ועדה מקצועית שנעשה בלא שנערכה כל בדיקה השוואתית עם מוסדות אחרים בארץ ובעולם, לפיו המוסד האקדמי באריאל ראוי להיות אוניברסיטה.

להתנגדות של ראשי האוניברסיטאות שותף גם יו"ר "הוועדה לתכנון ולתקצוב" (ות"ת), פרופ' מנואל טרכטנברג, שבחוות דעת יוצאת דופן בחריפותה האשים לפני כמה חודשים את שרי האוצר והחינוך שבישלו את ההכרה באריאל תוך "סטייה מודעת וקשה מעקרונות יסוד של שוויוניות והגינות". את מחיר התבשיל שנרקח כאן תשלם האקדמיה הישראלית.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ