מה שפרס מבין

מאמר המערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים51
מאמר המערכת

שלשום, במהלך מתוכנן ובניסוחים שנבחרו בקפידה, ניצל נשיא המדינה שמעון פרס את יוקרתו כדי ציבורית ולא פוליטית, מפני שפרס נשאר בתפקידו וגנז הרהורי התפטרות במטרה להתמודד בראש גוש מרכז-שמאל נגד נתניהו; אבל לא נגנזו עמדותיו המדיניות, וחובתו - לא רק זכותו - להשמיען.

על רקע בחירתה של ראש מפלגת העבודה, המסתמנת בסקרי דעת הקהל כשנייה בגודלה בכנסת הבאה, להצניע עמדות מדיניות, וכשסוגיית השלום והשטחים נדחקת לשולי הפולמוס שלקראת הבחירות - העלה פרס את הצורך בקידום פתרון מדיני, ואף שיבח את יו"ר הרשות הפלסטינית, כשאמר "אבו מאזן אומר בפומבי שהוא בעד שלום ונגד טרור, בקול רם. איני מכיר מנהיג דומה". פרס הזהיר מפני רעיון המדינה הדו-לאומית, שלטענתו "מסכן את האופי הרצוי של הציונות, היהדות והדמוקרטיה", ואף הבהיר את עמדתו ביחס לדרישה של נתניהו להכרה פלסטינית בישראל כבמדינה יהודית כתנאי מקדים למשא ומתן: "אני לא צריך להגיד מה האופי של המדינה הפלסטינית והם לא צריכים להכיר באופי שלנו". הנאום של נשיא המדינה ביטא את מה שנתניהו מסרב להכיר בו: שהקו שלו, המשתמט מהידברות כנה ומרחיקת-ראות עם מחמוד עבאס, עלול להוביל לאסון.

חוגגים שנה לזירה הדו לשונית של הארץ

נתניהו והשותף הטבעי שלו, אביגדור ליברמן, ביזבזו ארבע שנים יקרות. מאחר שליברמן לא נחשב לחבר רצוי במועדון שרי החוץ, השתמש נתניהו תכופות בחבר-כבוד במועדון זה, ראש הממשלה ושר החוץ לשעבר פרס, להסברת מדיניות הממשלה ולשידול זרים להעניק לו אשראי. ערב הבחירות, אסור היה לנשיא להמשיך לעשות שקר בנפשו; אחריותו חייבה אותו לומר את האמת, בטרם פורענות.

בליכוד, המשתלח בפרס, מעדיפים מדיניות חוץ יהירה וכוחנית מאסכולת נתניהו-ליברמן, מדיניות שנועדה לשרת משנה מדינית בנוסח זו של נפתלי בנט. לטובת ישראל, נכון להקשיב לפרס.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ