לא משא ולא מתן

מאמר מערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאמר מערכת

מסעות הדילוגים של שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי, ששואף להתניע את תהליך השלום, גרמו עד כה לאכזבה מדאיגה. הרושם שנוצר הוא שישראל מתעקשת למנוע כל התקדמות, ומתעלמת מן הדברים הברורים שאמר הנשיא ברק אובמה בביקורו בישראל. אף כי מוקדם לסתום את הגולל על התיווך האמריקאי, כבר עתה מתברר שאין אפילו עוגן להיאחז בו. ישראל מתעקשת לנהל מו"מ על כל נושאי הליבה, בעוד הפלסטינים רוצים לשאת ולתת בשלב הראשון על מתווה הגבולות וצורכי הביטחון, ולדחות את יתר הנושאים לשלב מאוחר יותר.

בלתי אפשרי להבין את העמדה הישראלית הזאת, שבולמת אפילו את הסיכוי להגיע לדיון בשרטוט מפת ישראל והבטחת צרכיה הביטחוניים. שני נושאים חשובים אלה הם הבסיס להתקדמות. הם אינם יכולים להיות בני ערובה של הדרישה הישראלית בהכרה הפלסטינית במדינה היהודית (דרישה מיותרת במקרה הטוב, ומוקש יזום לסיכול הסדר במקרה הרע), ולא של פתרון בעיית הפליטים או מעמדה של ירושלים. שרטוט הגבולות, גם לשיטתו של נתניהו, עשוי סוף סוף להבהיר לאזרחי ישראל, ובמיוחד למתנחלים, מה כוונות הממשלה לגבי גבולותיה הסופיים של המדינה. הסכם - שהוא אינטרס ישראלי חיוני ממדרגה ראשונה - יהיה רק כאשר יוסכמו כל העניינים שידונו במו”מ, אבל הבסיס יהיה תמיד הגבולות והביטחון. ישראל חייבת להראות נכונות למהלך אמיתי בסוגיית הגבולות, שיהווה תמריץ לרשות הפלסטינית.

הדרישה לדון בכל נושאי הליבה עלולה להיתפש כעוד התחמקות ממשא ומתן רציני. סרבנותה של ישראל נגלית גם בהתעקשותה שלא לעשות מחוות של רצון טוב לפלסטינים כדי להשאיר בידיה תחמושת לקראת המו"מ. אלה הן המדיניות והטקטיקה הישראליות אשר הקפיאו את תהליך השלום עד כה. אם תמשיך הממשלה החדשה לדבוק בהן היא לא תוכל לרחוץ בניקיון כפיה, בעיקר כלפי אזרחי ישראל, אבל גם כלפי הממשל האמריקאי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ