ישראל נגד שלום

מאמר המערכת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מאמר המערכת

מאמציו של הנשיא אובמה לקדם את תהליך השלום אינם מסתיימים במסע הדילוגים של שר החוץ שלו ג'ון קרי, או בפגישותיו עם הישראלים והפלסטינים. ההתפתחויות המאיימות במזרח התיכון, המשבר בסוריה והאיום האיראני, מחייבות את הנשיא האמריקאי להרחיב את מעגל השותפים ולכלול בו את מנהיגי מדינות ערב. מתברר כי ההנהגה הערבית לא רק שאיננה מתייחסת בשוויון נפש למאמצים הללו - היא מעולם לא נטשה את השאיפה לקדם את המו"מ בין ישראל לפלסטינים ולא התנערה מיוזמתה כפי שנוסחה בהחלטת הליגה הערבית ב–2002; לפיה, בתמורה לנסיגתה מהשטחים ינרמלו מדינות ערב את היחסים עם ישראל ויספקו לה חגורת מגן ביטחונית.

במפגש בין קרי לראשי ועדת המעקב של הליגה הערבית הוסיפו המנהיגים נדבך חשוב ליוזמתם: הסכמה לתיקוני גבול קלים ולחילופי שטחים בין ישראל לפלסטינים. בכך מאמצת הליגה את עמדת מחמוד עבאס ומעניקה לו גיבוי חיוני לוויתור מסוים על שטחים. זאת אחרי שכבר תמכה בעמדתו בשאלת זכות השיבה, שקבעה כי "יש להגיע לפתרון צודק ומוסכם בשאלת הפליטים", ובכך הכפיפה את זכות השיבה למו"מ.

ועידת יהדות, ישראל והעולם: מתיקון שבועות לתיקון עולם

ישראל הגיבה בצינה צורבת ליוזמה החדשה. ראש הממשלה אפילו לא מצא לנכון לברך על השינוי החשוב בעמדה הערבית, והסתפק באמירה הכללית שיש להגיע להסדר, "שימנע מישראל להפוך למדינה דו־לאומית, אבל ייתן יציבות וביטחון". רק הנשיא שמעון פרס ושרת המשפטים ציפי לבני אימצו את העמדה החדשה והכירו בחשיבותה. שרים אחרים, כמו יאיר לפיד שבמצעו תבע לקדם את תהליך השלום, משה יעלון או יובל שטייניץ, הנושא בתואר המרשים "השר לענייני קשרים בינלאומיים", כלל לא הגיבו. נראה כי בעיניהם, כל יוזמה חדשה לקידום התהליך המדיני היא איום שיש להודפו. ישראל מתעקשת עדיין לנהל מו"מ על מכלול של נושאים ודוחה את דרישתו המוצדקת עבאס לנהל מו"מ על הגבולות ונושאי הביטחון תחילה. בכך מחזקת הממשלה את תדמיתה כסרבנית דווקא כשהשטחים מתחילים להתלהט. ממשלה כזאת היא איום על אזרחי ישראל.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ