בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורשתו של קניוק

69תגובות

יורם קניוק מת ולבו כבד על המדינה, שלהקמתה ייחל, ולמענה לחם ואף נפצע בתש"ח. קניוק היה סופר עטור פרסים, פורה ומעורב, שבערוב ימיו נהפך גם לפופולרי ולמוערך יותר מאי פעם. בשנים האחרונות הירבה להתבטא בחריפות רבה נגד מגמות שונות בחברה הישראלית ובמדינה. הוא יצא נגד הגזענות ושלטון הדת, היחס לזקנים ולסופרים, והכיבוש. באחד ממאמריו האחרונים ב"הארץ" כתב, בעקבות ההסתה נגד המהגרים מאפריקה והאישור לפרסם את הספר "תורת המלך": "ליל הבדולח הישראלי ורישיון הפצת 'מיין קאמפף' עברי מחזקים את התחושה שישראל נהפכת לאחרת. לכל אלה הרוצים מדינת הלכה חמורת סבר וימנית קיצונית תהיה עדנה".

כשנתיים לפני מותו גם עתר קניוק לבית המשפט בדרישה לאפשר לו "להשתחרר מהדת היהודית" ולרשום אותו כחסר דת, בדיוק כפי שהמדינה נהגה בנכדו, שאמו לא נחשבת ליהודיה. בעתירתו הסביר קניוק שאין ברצונו להיות חלק מ"מאיראן יהודית". במאבק הזה הוא נחל ניצחון וניתן לו להירשם כחסר דת. קניוק ראה בכך מתן היתר לכל אדם להגדיר את זהותו, על פי צו מצפונו. למרבה הצער, בשאר מאבקיו לא נחל ניצחונות דומים, ומכאן מר לבו על המדינה שאליה היה כה מחויב בכל שנות חייו והיא אכזבה אותו כה עמוקות. קניוק אינו לבד: הוא היה לפה לחלק גדול מבני הדור הראשון של הישראלים.

הוא היה פטריוט ישראלי בכל נימי נפשו, ואחד ממחוללי התרבות והאמנות הישראלית שנוצרו כאן מאז הקמת המדינה. יצירתו הספרותית עסקה באבני הדרך של ההיסטוריה היהודית והישראלית, מהשואה ועד לתקומה, והוא חרד לא רק לעתיד המדינה אלא גם לעתיד השפה השגורה בה. במותו שלשום בן 83, לאחר ייסורי גוף רבים וממושכים, הותיר אחריו מורשת שאסור להתעלם ממנה.

קניוק היה מופת למעורבות של אנשי רוח. הוא וחבריו לחמו תחילה על הקמתה של מדינה ליהודים, ומיד אחר כך על כינונה של מדינה צודקת, חילונית, דמוקרטית ושוויונית. הם הצליחו במפעלם הראשון, ונכשלו בהמשכו. ישראל 2013 איננה המדינה שעליה חלמו ולמענה לחמו. קניוק לא היה ראשון המאוכזבים ממנה - ולמרבה הצער גם לא האחרון שבהם. צריך היה להקשיב יותר לקניוק בחייו, ואסור לשכוח את מאבקו גם אחרי מותו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו