מאמר מערכת
מאמר מערכת

כל אזרח חמישי במדינת ישראל כיום הוא ערבי. עם זאת, למרבית היהודים החיים בישראל הערבים הם שקופים. הם אינם פוגשים בהם ברחוב מפני שהערבים חיים ברובם ביישובים נפרדים, או בשכונות נפרדות בתוך הערים המעורבות. הם גם אינם פוגשים אותם במקומות העבודה כי הערבים מתקשים לפלס את דרכם אל שוק העבודה הישראלי, ובוודאי מתקשים מאוד למלא משרות נחשקות. הם גם אינם פוגשים בהם במשרדי הממשלה כי הממשלה עצמה אינה עומדת ביעד שקבעה לעצמה להעסקת ערבים - רק 7.8% מעובדי המדינה הם ערבים. ומובן שגם ילדיהם אינם פוגשים ילדים ערבים מפני שמערכת החינוך הממלכתית הערבית מופרדת מהמערכת היהודית.

כך מתקיימת לה מדינת ישראל כשתי מדינות נפרדות, אחת ערבית ואחת יהודית, והפער בין שתי המדינות מבחינת רמת החיים, רמת ההכנסה, איכות ההשכלה ושיעור התעסוקה הוא עצום. זהו הפער שבין מדינת ישראל היהודית, שהיא מדינה מערבית מפותחת, לבין מדינת ישראל הערבית, שהיא לא יותר ממדינת עולם שלישי.

מדור הזירה

עכשיו באים שני חוקרים בכירים - פרופ' ערן ישיב, ראש החוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, וד"ר ניצה קסיר מבנק ישראל - ומכמתים את המחיר העצום שמדינת ישראל משלמת בשל היותה שתי מדינות בתוך מדינה אחת. על פי ההערכה של ישיב וקסיר, ישראל מפסידה עשרות מיליארדי שקלים בגין הנחשלות התעסוקתית וההשכלתית של ערביי ישראל. להערכתם, אם המדינה תצליח לסגור את הפער שממנו סובלים הערבים, היא תיהנה מגידול של כ-40 מיליארד שקלים עד 2030 ושל כ-120 מיליארד שקלים עד 2050.

חישוביהם מגלים, שכדי לסגור את הפער יש לבצע השקעה עצומה באוכלוסייה הערבית - כ-8 מיליארד שקל בחומש הקרוב. עם זאת, התשואה על ההשקעה תהיה גבוהה מאין כמותה ותגיע עד להחזר שנתי של 7.3% בשנה. אינטרס כלל ישראלי עליון הוא להשקיע מאמצים כבירים כדי לסייע לאזרחים הערבים לרכוש השכלה ולהשתלב בשוק העבודה הישראלי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ