השמדה כסם חיים

מאמר מערכת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאמר מערכת

לא היתה יכולה תפאורה מתאימה יותר מאשר בלוק 27 באושוויץ למסע האיומים של ראש הממשלה נגד איראן. "לנו היהודים הלקח ברור. אסור לנו לעמוד שאננים מול איומי ההשמדה. אסור לנו לטמון ראשנו בחול, או להניח שאחרים יעשו בשבילנו את העבודה. עלינו להתריע בשער, עלינו לנסות לגייס את העולם נגד כוונות ההשמדה, אבל מעל לכל אסור לנו להיות חסרי ישע ולהפקיד את גורלנו בידי אחרים". כך שרטט נתניהו את האסטרטגיה הישראלית. צירוף המלים שואה ואיראן קיבל המחשה מצמררת כאשר בנימין נתניהו הציג את שני טייסי הקרב הישראלים שליוו אותו, שנהפכו בפיו לסמל ליכולתה של ישראל לתקוף את מי שמאיים עליה.

הרטוריקה הלוחמנית של נתניהו איננה חדשה. עיתויה, ערב הבחירות לנשיאות באיראן, והתזכורת שנועדה לאוזני הנשיא ברק אובמה על פשען של בעלות הברית, שידעו על המתרחש במחנות ההשמדה ולא עשו דבר, מכוונים לעגן את הלגיטימיות של פעולה ישראלית עצמאית באיראן. כרגיל, הדמגוגיה של נתניהו בונה משוואה מסולפת ומסוכנת. אין צורך בזיכרון השואה כדי להבהיר את גודל האיום שבפצצת גרעין איראנית. אבל לאיראן אין פצצת גרעין, ארה”ב התחייבה למנוע ממנה להשיג פצצה כזאת, ומדינות העולם מכירות באיום האיראני. נתניהו, שמציג לראווה את יכולתה של ישראל, מתעלם מן הסכנה שנשקפת לה ולאזור כולו מהתקפה על איראן. הסתירה בדבריו גלויה ומקוממת. אם האיום האיראני מכוון רק נגד ישראל, ואם הגרעין האיראני נועד כולו לחולל שואה שנייה בעם היהודי, מדוע הסכים לדחות את תקיפתה של איראן בשנה? אין זאת שגם הוא מבין שללא שיתוף פעולה בינלאומי, ובמיוחד אמריקאי, התקפה ישראלית היא מתכון אסון. ואם כך הדבר, מדוע לפטפט על התקפה עצמאית?

קשה לדרוש היגיון ממי שמזהה איום רחוק ומתעלם מסכנה קרובה ומוחשית. ממי ששם ללעג את תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים, קורא לפלסטינים לשוב למשא ומתן כמי שכפאו שד, ובה בעת מרחיב את ההתנחלויות, מתנער מנוסח ההצהרה המשותפת שמכירה בזכותם של הפלסטינים למדינה עצמאית, ופוסל את מחמוד עבאס כשותף. באין מיתרים חזקים בממשלתו שירתקו אותו לקרקע המציאות המדינית, נהפכת הרטוריקה המעוותת של נתניהו למדיניות שעלולה לדחוף את ישראל לתהום. זה האיום האמיתי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ